אני רוצה..

פעם היה לי אישיו ענקי עם הגוף שלי...

ביני לבין עצמי.

כשהיו אומרים שאני יפה, גלגלתי עיניים... חיפשתי רק את הלא טוב בי.

אני לומדת לאט־לאט לאהוב את עצמי כפי שאני.

לא כי אני מושלמת, אלא כי אני אנושית.

יש בי פגמים..

יש בי חוסר ביטחון...

ויש ימים שבהם אני עדיין מתקשה להסתכל במראה

אבל יש בי גם רגישות, עומק, חום, וצחוק שממלא כל חדר...

הגוף שלי הוא לא אויב, הוא הבית שלי.

הוא נושא אותי...

מגן עליי...

מאפשר לי לחוות (וחוויתי רגעים מדהימים)

להרגיש...

לחבק...

והכי חשוב לחיות!

יופי הוא לא מספר, לא מידה ולא תבנית אחת נכונה.

יופי הוא הדרך שבה אני נוכחת בעולם...

אני לא חייבת להקטין את עצמי כדי להיות ראויה...

אני לא צריכה להשתנות כדי להיות אהובה...

אני מספיקה, גם ככה...

והיום, אפילו אם בקול שקט או לכתוב בכלוב...

אני בוחרת להגיד לעצמי:

אני יפה❣️