קושי לוגי

תא גזע הינו הג'וקר בחפיסת התאים. זהו תא המסוגל להפוך לתא עצב, שריר וכדומה. לפיכך הוא נחשב ליוקרתי יותר, בדיוק כמו הג'וקר.

מה קורה לתא גזע לאחר שנהפך לתא ייעודי? מעתה הוא נבחן על פי תפקידו הייעודי בלבד. אף אחד לא זוכר לו שהיה פעם מיוחד.

יום אחד מורה אמרה לתלמידי הכיתה שלה:

''בשבוע הבא יהיה לכם בוחן. בערב שלפני הבוחן, לא תדעו שהבוחן מחר''

תלמידי הכיתה סומכים על המורה שלהם, והחכם שבהם התחיל להאדים. שאלו אותו חבריו ''יורם, מה קרה?''.

יורם ענה:
''נניח והבוחן לא יתקיים בימי ראשון עד חמישי. אז בערב של חמישי נדע בוודאות שהבוחן הוא למחרת בשישי (שכן המורה אמרה שיהיה בוחן במשך השבוע) בסתירה לדבריה של המורה שלא נדע בערב הבוחן כי זה אכן ערב הבוחן.''

חבריו ענו:
''אוקיי, אז הבוחן לא יהיה ביום שישי, מה הסיפור הגדול?''

יורם השיב:
''אם הבוחן לא יתקיים בימי ראשון עד רביעי, נדע בערב יום רביעי שהבוחן בטוח ביום חמישי (שכן גילינו שהבוחן בטוח לא ביום שישי). לכן הבוחן לא יכול להתקיים ביום חמישי.


לאחר ארבעה חילופי דברים בסגנון זה, הבינו חברי הכיתה כי מורתם שיקרה להם. לא יהיה בוחן פתע שבוע הבא.

ביום שלישי, קיימה המורה בוחן. אף אחד מהתלמידים לא התכונן.

מסתכל על מבנה הפנים, צבע העור, המבט. הנה הגיע חיוך קטן. פשוט שלימות.

במקלחת, מסתכל על הגוף. התאורה פה בדיוק מתאימה. מבדילה בין כל גבעה לעמק. מלטף. נעים. מרגיש את העוצמה האדירה בגוף הזה.

דיאלוג ללא קול. שטף מסונכרן של רעיונות, תגובות, הומור.

במיטה אני מאחר להרדם. המחשב הנייד בפייסבוק. הולך לפרופיל -> תמונות. רואה טיולים, אומנות, אבני דרך.

חושב לעצמי - זה שלי.


הרגעים האלה של אהבה עצמית.

היא סטודנטית שלי.

היא קוראת פה באתר. קראה דבר ועוד דבר, והתחילה לחשוד שאני הוא אני. המחשבה שיעשעה אותה, דימיינה את החיוך ג'וקר שמרוח לי על הפנים כשקראה את התגובות שלי. נזכרה באיזה פעם שהסברתי משהו בלהט בכיתה, צמרמורת עברה בה.

למחרת בשיעור היא הסתכלה אליי, חייכה בביישנות. היא לא הצליחה להתרכז בשיעור, פנטזה על איך היא תגש אליי ותספר לי. חשבה לעצמה, מעניין איך הוא יגיב, אולי הוא ייקח את ידי יאחוז אותה בחוזקה ויסתכל עמוק אל תוך עיני. אולי הוא ילחץ וירתע.

אז היא הפסיקה לפנטז על מה שמציאותי, והפנטזיה לקחה אותה למקומות אחרים. דמיינה איך אני שם אותה על הברכיים שלי מול כל הכיתה ומוריד לה את המכנסים. אומר לה, לא אכפת לי מאף אחד פה, לא מהעבודה שלי, רק ממך. מזיז את התחתון מחדיר לה אצבעות.

היא הרטיבה קצת, אף אחד לא ידע. פתאום היא עברה לחשוב, אולי בכלל זה לא הוא? אולי אני אעשה מעצמי צחוק כשאגש אליו? אני יכולה לשאול אותו אם Cauchy זה הניק שלו איפה שהוא. אבל הוא עלול להכחיש. אולי אזכיר ניק מפורסם מהאתר ואבחן את התגובה שלו?

השיעור נגמר. היא מחכה אחרי התלמידים ששואלים אותי שאלות. גרונה יבש. מבטיה נעוצים ברצפה, מידי פעם עולים לבחון את האיזור במבט חטוף. התלמיד לפניה שואל שאלה ועוד שאלה וגם לא כל כך מבין.

הנה הגיעה תורה. היא כחכחה בגרונה, פתחה את פיה, ובקול צרוד אמרה: ''אני חושבת שהורדת לי פה יותר מידי'' והגישה לי את דפי התרגיל שלה.

לא פעם כאשר אני מסיים לפרט טיעון לוגי מוחץ הצד השני משתמש בקלישאה - 'לא הכל זה מתמטיקה, העולם האמיתי יותר מסובך מזה'. מה יותר מסובך ממתמטיקה?

הלוגיקה שולטת בכל תחומי החיים שלנו ובכל המקצועות. הלוגיקה היא הבסיס להוויה האנושית. בשום מקום בעולם לא סתירה אינה מקובלת. כאשר תתקל בסתירה - סימן שהנחות הייסוד שלך מוטעות או תהליך ההסקה.
למעשה אחד הכוחות החזקים ביותר בפסיכולוגיה האנושית הוא הדיסוננס הקוגניטיבי - תהליך יישוב הסתירות התפישתיות.

לא כל החלטה של האדם היא רציונלית. למשל, כאשר האדם הנכון אוחז בך אתה מרגיש יותר בטוח, גם אם שניכם באותה סירה. זה מצביע על מבנה האדם ועל האופן בו העולם משפיע עליו.
ההדחקה וחוסר הרציונאליות מאפשרים לאדם להתקיים, אבל הם לעולם לא ישפיעו על העולם. כלומר, הדרך האובייקטיבית תהיה המדויקת ביותר לנבא תופעה, ללא תלות בתפישות הסובייקטיביות של התופעה על ידי אנשים.