בחיים אנחנו לעיתים תכופות נתקלים במצבים בהם קשה לנו לעזוב או קשה לנו שיעזבו אותנו, נפשית או פיזית.
זה מתחיל בללמוד לרכב על אופניים. כן כן, ללמוד לרכב על אופניים זה סה"כ ללמוד לעזוב. הרי לדווש זה קל, כל חמור יכול. החוכמה האמתית היא רכישת האמונה ביכולת שלך לדווש. לכן אחרי שרכשת אמונה זו, אחרי שאתה יודע שאתה יכול לרכב, אתה תוכל לרכב כל החיים.
אתן דוגמא פיזית יותר: במטוס, בפתאטיות, חלקנו תופסים את ידיות המושב בעת פחד רגעי. כאילו אלה יעזרו. אנחנו צריכים להיות מחוברים למשהו אמיתי, זה לא משנה בכלל שהוא באותו מצב כמונו.
הרצון לא לעזוב הוא חלק ממה שמגדיר אותנו - ההצמדות לחוקי המוסר, לעקרונות. אנו לא עוזבים את הזכרונות שלנו והלקחים שלנו, בלעדיהם לא היינו אנחנו.
אז... לעזוב או לא לעזוב?
קושי לוגי
לזיין, כל שמוק יכולאני עומד מולן איתן, לא זז, עירום. כולן נועצות מבטים, חלקן מחייכות חיוך נבוך כשמבטי תופס את מבטן.
בהתחלה כולן נוגעות בגסות, לוחצות, מזיזות. הן מרוכזות, חדורות מטרה. ראשי מלא במחשבות, נהנה ממקומי במרכז העניינים - המגרש הביתי שלי. לאט לאט הן הופכות עדינות יותר, נשיות. אחת מעבירה את אצבעותיה על תווי הפנים כעיוורת. אחרת מעבירה את ידיה במורד הרגליים - מפנים הירך דרך אחרי הברכיים, עוברת את השוקיים ולסיום צובטת את הבהונות. שתיים מתעסקות עם החזה, מרימות קצת, מזיזות הצידה, בוחנות. מגע החזה המחוספס כנגד ידיהן מדליק בהן להט, אותו הן מחזירות דרך מלאכתן.
הראשונה, דווקא, מחליקה את ידיה לאורך הגוף ומגיעה לאיזור החלציים. היא תופסת, מושכת, מעסה, משחקת איתו בכל מיני זויות. היא מעביר את ידה בחריץ של הישבן, מפרידה אותו כמו ים סוף. אחת אחרת משחקת עם שק האשכים מצחקקת לעצמה. מלא אצבעות נדחפות לכל נקב בגוף, כל פעם אצבע אחרת לנקב אחר.
נגמר הזמן, המורה אומרת. אני קם, לובש את החלוק, יורד מהבמה, הולך הבייתה. הבנות מפנות את הפסלים ומנקות את הכיתה לקראת השיעור הבא.
אני לוקח כמעט כל דבר שאומרים לי כמחמאה. הרי:
*כאשר אדם מעביר עליי ביקורת, סימן שאכפת לו מספיק בכדי לרצות לבקר אותי.
**לעיתים, הוא יבקר אותי מכיוון שאני מהווה לו איום, בלבד.
**לעיתים, הוא יבקר אותי בצדק, אבל עדיין מכיוון שאני מהווה לו איום בתחומים אחרים.
*כאשר אדם צועק עליי שאני טועה - סימן שהוא ממש מפחד שאני צודק והדיסוננס מכאיב לו.
*כאשר אדם מכנה אותי בכינוי גנאי - סימן שנגמרו לו הטיעונים והוא הפסיד.
**ספציפית כאשר מכנים אותי טיפש אני מחייך.
*כאשר מדברים עליי מאחורי הגב - סימן שאני משמעותי אפילו בהעדרי.
מידי פעם אני נתקל במפרגנים במישרין, זה הכי כיף.
בחיים, מטבעם, הדברים לא תמיד מתרחשים כפי שציפינו. כל פעולה שאתה מבצע עשוייה להכשל בסיכוי מסויים וכאשר אתה מבצע רצף גדול של פעולות, כמות מסוימת מהן נכשלת. לפיכך, כאשר אדם מתכנן את מטרותיו עליו לסמן אותן גבוה יותר ממספק, הרי חלק ממטרות המשנה שלו לא יושגו. תלמיד המכוון לציון עובר לא יקבל יותר מעובר, ולכן רוב הסיכויים שיכשל. תלמיד המרחיב את ידיעותיו מעבר לחומר הנלמד בקורס יקבל לרוב 100.
ככל שאנו מתבגרים כך מתחזקת הנטייה לבצע את המספיק והכרחי על מנת להצליח במטרה, הרי מקסימום תועלת במינימום עבודה הינה משוואה הגיונית. אך לפעמים המשוואה הזו נכונה באופן מקומי בלבד - אם תתרחק מאיזור הנוחות שלך תגלה כמה רחוק אתה באמת יכול להגיע.
נפגשנו באיזו מסיבה, היא ישר שמה לב אליי, זרקה הערה כלשהי על הלבוש שלי. במהלך הערב עסקנו בעניינו - אני הכרתי ודיברתי עם אנשים חדשים (לא הכרתי שם כמעט אף אחד קודם לכן) והיא - איני יודע. בין היתר פגשתי בחבר שלה, בחור גבוה, מרשים וחכם. אפילו היו לנו נושאי עניין משותפים.
מאוחר יותר המסיבה התחילה להדלדל ודרכינו הצטלבו בשנית, ישבנו במעגל עם שאר הקבוצה שנותרה ודיברנו כולם יחד. לאט לאט זה הפך לשיחה בין שנינו כאשר השאר על תקן קהל. היא מתחקרת ואני עונה, אני מתחקר והיא עונה. חבר שלה לא היה במעגל, מישהו שאל אותה על זה והיא ענתה לו שהוא חבר טוב, ונותן לה לדבר עם אנשים. היה נדמה לי שהיא התכוונה אליי. הגענו בין היתר גם לנושא השליטה. הבטחתי לה שאתן לה לקרוא חלק מהכתבים שלי. הגעתי הבייתה מאוחר בלילה, ולפני שהלכתי לישון שלחתי לה. כל העניין הדליק אותי מאד.
עברו כמה ימים ודיברתי עם חבר שלה במסנג'ר. בהתחלה דיברנו על זה שאם הייתה לי בת זוג היינו עושים דאבל דייטינג למקומות מגניבים (נושאי עניין משותפים כבר אמרתי). בשלב מסויים עברנו לדבר על מערכת היחסים שלהם. הם היו במערכת ונילית אבל היא הייתה נשלטת. צחקתי עליו שהוא לא מנצל את מה שיש לו ואז הוא סיפר לי שהם צירפו אליהם עוד מישהי לפני כמה זמן. הוא אמר שנראתי לו כמו בחור אמין ובדיוק מתאים להגשים איזה פנטזיה שלה.
---
הוא אמר לה שהוא מתכנן לה ערב רומנטי. היא לבשה שמלה שחורה ומתחתיה חוטיני וחזייה מתאימים. הוא לקח אותה לסוויטה יוקרתית בבית מלון. הם נכנסו, הוא התחיל למלא את הג'קוזי ולקח אותה לחדר השינה.
היא נשכבה על בטנה, מתחה ידיה לצדדים התלהבה מהמיטה הנוחה. היא הריחה את הבושם שלו והרגישה את נשיקותיו על צווארה. היא סובבה את ראשה לנשק אותו בחזרה ואז הרגישה אותו בצידה השני. היא הרגישה נשיכה קלה בין הכתף לצוואר ששלחה זרמים וצמרמורות בגופה. היא הרגישה סרט מכסה את עינייה, כמה ליפופים. חייכה וצחקקה בשובבות. היא הרגישה איך הוא מעמיד אותה, מלטף אותה, נוגע, מריח, נושף. פתאום שמעה את המים בג'קוזי מפסיקים. היא הססה, לא מבינה איך זה אפשרי, ואז יד חסמה בכוח את פיה.
''שכחתי משהו באוטו אני תכף חוזר'', דלת נפתחת ונטרקת. כל שריריה נמתחו מיד, אפילו כאלה שלא ידעה על קיומם. ביד אחת היא נסתה להדוף את הבחור שעמד שם וביד השנייה נסתה להוריד את הסרט שמסביב עיניה. אבל הסרט היה גמיש ורק נדבק לעצמו ולחץ על עיניה יותר חזק. היא נסתה לבעוט ללא הצלחה. היא הרגישה את שערה נמשך בעוצמה ונפלה למיטה. היא התחילה לקלל ואיימה שחבר שלה חוזר עוד רגע. היא הצליחה באחד מניפנופי ידיה להנחית סטירה מצלצלת לבחור. שוב שיערה נמשך, הפעם הרים את ראשה. היא עצמה את עיניה מתחת לסרט, מחכה למכה שתגיע, היא אמיצה, היא חזקה, אמרה לעצמה. במקום זה עוד כמה ליפופים והפה שלה נסתם היטב.
היא הצליחה להפיל אותו מהמיטה ונסתה לצאת מהחדר, זה לקח מעט זמן כי היא אבדה את חוש הכיוון, והיא הרי נמצאת בחדר שעברה בדלתו פעם אחת בלבד. הוא הצמיד אותה לקיר, כיפף את שתי ידיה מאחורה גבה בחוזקה וליפף את הסרט גם סביבן. פניה היו צמודות לקיר, מתנשפת, מרגישה יותר ויותר מוגבלת, מקווה שחבר שלה יחזור בזמן לחדר. היא נזרקה על המיטה, הוא ניסה לאחוז ברגליה. היא בעטה בכל עוצמתה, למשוך זמן, אולי להצליח לפגוע בו. הוא הנחית סטירה על ישבנה. היא המשיכה לבעוט, והוא המשיך להנחית.
היא ספגה את הסטירות, וכמעט אמרה נואש. אז היא שמעה את האזעקה של הרכב של חבר שלה. זה נתן לה רוח חדשה, והיא המשיכה להלחם ולספוג. ישבנה כבר התחיל לשרוף, ידיה כאבו מהזווית הלוחצת ומהטילטולים מצד לצד. הוא תפס את רגליה והפעיל עליהם את משקל גופו, קשר את יריכיה זו לזו. נותר לה רק לנפנף ברגליה מהברך והלאה, וזה באמת כבר לא עזר לאף אחד. הוא קשר גם את קרסוליה. היא הייתה זרוקה שם חסרת כל יכולת לזוז, לראות או לדבר.
הוא הפשיל את שמלתה כלפי מעלה, חשף את ישבנה האדמדם. את כתפיות שמלתה הוריד לכתפיה נמוך ככל הניתן, והוריד את השמלה מתחת לחזה שלה. הוא גלגל אותה, פתח את החזייה, גלגל אותה חזרה והוציא את שדיה. שיחק איתם, סטר להם, ליטף אותם. משך בפטמה, נשך את הפטמה, ליקק את הפטמה. העביר אצבע אחת בצידי גופה מלמעלה למטה, זה דגדג אותה, היא התפתלה ככל שטווח התנועה שלה התאפשר. אז העביר את לשונו באותו המסלול. היא הייתה רטובה לחלוטין, במעט התזוזה שלה הרגישה את שפתותיה מחליקות זו על זו בין רגליה. היא רצתה להתנגד, היא רצתה עוד. אבל זה בכלל לא משנה מה היא רצתה.
היא הרגישה מגע חם על פניה, טיפה קטנה על האף, מגרד, מרגיז. הוא הרים אותה באוויר, סחב אותה ואז הניח אותה על בטנה מכופפת על משהו. החוטיני שלה הורד עד לסרט שסגר את ירכיה. הוא שיחק בין רגלייה, הרטיב את אצבעותיו ממנה. הלחץ שלה שוב עלה, הנה זה הולך לקרות והחבר עוד לא חזר. זה אסור, אסור לו לזיין אותי ככה. מה חבר שלי יחשוב כשיכנס ויראה אותי ככה? היא הרגישה את אצבעותיו נדחקות לתוכה, מרחיבות אותה. זהו זה, חשבה לעצמה. הוא התחיל לזיין אותה עם אצבעותיו, מושך בשיערה בין הסרטים, מרים את ראשה. לא לקח הרבה זמן, היא התחילה לרעוד. אני לא אתן לו את הסיפוק הזה, אני לא אגמור. הוא המשיך בקצב אחיד להכנס ולצאת. היא הרגישה את הזרמים כמו הגלים בים; הגיעה אחד, והיא מצליחה לעצור אותו. מגיע אחד גדול יותר, היא מצליחה לעצור אותו. ואז פתאום הגיע גל ממש גדול שהרס לה את ארמון החול, רגליה עמוק במים. היא גומרת יחד עם ההתנגדות שלה שבאופן אירוני רק מאריכה את זמן הגמירה ומעצימה את התחושה.
היא הסדירה את נשימתה, הלב שלה דפק בכוח הלם בכל כאביה, התעוררות חושים מוחלטת. הבחור נעמד מאחוריה, מכוון את הזין שלו לכוס שלה, והתחיל להחליק אותו לאט לאט. היא הרגישה אותו מרחיב אותה יותר ממקודם, חודר עמוק יותר. היא נסתה להזיז את האגן קדימה, ברחה ממנו בכמה סנטימטרים, אבל אז הם חזרו ועכשיו לא נותר לאן לברוח, הוא המשיך לאט לאט עד שנכנס כולו. עם ידיו תפס את שני שדיה ושחק איתם. יצא ממנה ונכנס בקצב אחיד, איטי בהתחלה. היא פתאום נזכרה שחבר שלה עוד לא הגיע ולא הבינה, ואז הוא הגביר את הקצב והיא שכחה שוב. הוא הכניס יד אחת מתחת לבטנה ושיחק בין רגליה, ידו השנייה מעסה את שדיה. הוא לחץ על כל הפתורים הנכונים, זה היה רק עניין של זמן עד לגמירה הבאה ולאלו שבאו אחריה.
כל גופה היה מתוח ומעורר, הכרתה לעומת זאת הייתה מעורפלת מעט. היא לא הבינה אם זה סיוט או חלום מצויין. מציאות זה לא היה בזה היה הייתה בטוחה. נדמה לה. הוא הוריד אותה לשטיח והרים את התחת שלה גבוה. הוא סטר לישבנה, הכאב התפשט ואז הגיע לנקודה בה הוא התחבר לזרמים בין הרגליים והעצים אותם. סטירה נוחתת על יריכה בין רגליה, הפעם הכאב התחבר להנאה מהר יותר. סטירה נוחתת ישר בין רגלייה, תחושה של כאב שעושה שינוי צורה להרגשה מוזרה חזקה. היא התקרבה יותר ויותר לשיא. הוא ירד על ברכיו, תפס אותה בירכיה והתקרב. היא הרגישה את הזין שלו נוגע בה, קצת גבוה. הכוס שלה התכווץ והרטיב, כאילו כוח המשיכה יוותר רק הפעם וייתן לרטיבותה לנזול כלפי מעלה. היא הרגישה את הזין נכנס, את הכאב, את ההנאה שמגיעה פתאום מכיוון אחר, הוא שיחק עם ידו בדגדגנה, הוא רצה להגמיר אותה הבן זונה. הוא נכנס ממש לאט אל תוך התחת ואז יצא, נכנס לאט ויצא. היא שוב הרגישה את אותם גלי ים עם כל כניסה. הפעם הוא שולט בגלים האלה, בעוצמה שלהם, בקרבה שלהם אל החוף. הוא בכוונה נכנס ולא עבר את אותה הנקודה, היא חשבה שהיא מצליחה לשלוט בעצמה, את התענוג הזה היא לא תתן לו. אז הוא נכנס, לאט כדרכו, וכאשר הגיע לאותה נקודה, התחיל לשפשף את דגדגנה מהר יותר והמשיך לחדור עמוק יותר. היא אבדה לחלוטין שליטה על תחושותיה. הגל סחף אותה, הפך אותה והיא צללה עמוק אל תוך המים, מרגישה את הזרמים בכל גופה.
---
הדלת נפתחה, עמדנו שנינו מולה, אני והחבר.
''אז מה, כל התפקיד שלי פה זה לטרוק דלת וללחוץ על השלט של האזעקה?''
''לא, גם לכבות את הז'קוזי''
צחקנו, ואז הלכתי.
לפני כמה שנים קיבלתי טלפון: 'בוטל לי שיעור, לבוא אליך?', 'כן.'
---
נכנסנו לחדר, הסתכלנו זה לזו בעיניים, התנשקנו. שלחתי יד לכפתור המכנס. היא תפסה אותה והזיזה - 'לא'. אמרה. 'מה זאת אומרת לא?', 'לא ידעתי שאגיע אליך היום, לא גילחתי...'
שלחתי שוב יד לכפתור המכנס. 'לא', הזיזה את היד. תפסתי והרמתי אותה, היא נאבקה לשחרר את ידיה. סובבתי אותה עם הגב אליי והצמדתי את אגני לישבנה כך שלא תבעט. הצמדתי את ידיה לגופה, וחבקתי אותה חזק עם יד אחת.
היא התפתלה ניסתה להחלץ, לא הצליחה לזוז. היא נשארה בעמידה כי ידעה שבמצב שכיבה הסיכוי שלה קטן. היא נאבקה בכל כוחה, היא לא ידעה מה אני אחשוב על שיער שם. אולי אני אגעל? היא לא הולכת לתת לזה לקרות. פשוט לא.
שלחתי את ידי החופשית לפתוח את מכנסיה. היא ניסתה להפריע לי על ידי תנועות אגן אך אלה רק שחררו את הכפתור והרוכסן מהר יותר. זרקתי אותה על המיטה עם הבטן למטה, תפסתי בשני צידי המכנס והתחלתי למשוך.
היא השתמשה בשתי ידיה, שהתפנו, לתפוס את המכנס ולהרים אותו חזרה. היא הרגישה את חצי גופה מתרומם באוויר כאשר תפסתי את מכנסים ומשכתי למעלה. כל עוד היא תופסת היטב ולא עוזבת גם באוויר המכנס יחביא את מבושיה.
נשכבתי על גבה, תפסתי את ידיה ושלחתי אותן קדימה אל מעל ראשה. תפסתי אותן ביד אחת, הצמדתי למיטה, הרמתי טיפה את אגני מצד ימין ומשכתי את המכנס בצד הזה למטה. קצת מהתחת וקצת מהתחתון נחשפו. ארומה של עור צעיר חשוף השתחררה לאוויר. ידיה השתחררו. תפסתי אותן לפני שסדרה את מכנסה, הורדתי מעט את המכנס בצד שמאל, שוב השתחררה וכך חזר מספר פעמים.
כשהרגישה את ידי על ישבנה כל התחושות שבה התעצמו. מצד אחד, החרמנות שרק רצתה להרגיש אותי. מצד שני, בהורדת הידיים הזו, פרק כף ידה כמעט ונגע בשולחן. פרץ אחרון של אנרגיה שטף את גופה והגדיל את הרצון להתנגד.
בינתיים המכנס הולך ויורד, והמציאות - טופחת על ישבנה. המכנס הגיע למרגלות אותו ישבן, ריח נוסף נחשף לחלל החדר, תחתוניה רטובים. תפסתי את ידה הימנית עם ידי השמאלית והשענתי את גופי לצד שמאל. ידה השמאלית הייתה חופשייה לחבוט בצד גופי ללא השפעה ניכרת. שלחתי את ידי הימנית מתחת לבטנה, היא נסתה להצמד למזרן. הסתובבתי קצת על מנת להטות את מרכז הכובד עוד שמאלה, צידה הימני התרומם מעט, דחפתי את ידי עוד למטה, מתחת לתחתוניה, בין רגליה. Fuzzy.
שחקתי עם הקיפוד הצעיר, שהיה כבר דיי רטוב ונפוח מבושה גם ככה. הוצאתי את ידי, מרחתי את נוזליה על ישבנה, וחלצתי את איבר מיני. הזזתי את תחתונה וחדרתי אליה, מרגיש עקצוץ קל בכניסה. זיינתי אותה.
---
'באמת התנגדתי' אמרה בחיוך חצי מופתע חצי מרוצה.
'אני יודע.'
היא על קוצים בזמן האחרון, לא כל כך מקשיבה, מתחצפת. פניתי לשיטה פרימיטיבית על מנת למקד אותה. לקחתי מקל וחיברתי את הויברטור האהוב עליה לקצה המקל, מאונך לו.
היא ישבה בחדר, רגליים על השולחן, מדברת עם חברה, לא יודע על מה. העברתי את המקל מאחוריה, מעל הראש שלה. הויברטור מול עיניה. היא התבלבלה, מלמלה תירוץ כלשהו וסגרה את השיחה. מבטה ממוקד בויברטור, הזזתי אותו, והיא אחריו. הולכתי אותה לסלון, הנמכתי את המקל והיא התישבה על השטיח.
הפעלתי את הויברטור. היא המשיכה להתבונן בו בישיבה, פתחה את המכנס, נשענה קצת אחורה והורידה את המכנס יחד עם התחתון. הנמכתי את המקל, והיא קירבה את אגנה אל הויברטור עד שהרגישה אותו. עצמה עיניים.
סובבתי את המקל כך שהויברטור הקביל לרצפה, מכוון אליה כמובן. היא קירבה את אגנה ונתנה לו להחליק לאט לתוכה. ישבנה על השטיח זז מעט קדימה ואחורה. הוצאתי אותו ממנה והרמתי מעט. היא שמה את ידיה על הרצפה, הרימה את ישבנה באוויר ועטפה את הויברטור שוב. עשיתי זאת שוב, היא הרימה את אגנה גבוה יותר.
אחרי כמה זמן ידיה התעייפו, כל הפוזיציה לא הייתה מאד נוחה לה. הוצאתי ממנה את הויברטור וסובבתי אותו קצת כלפי מעלה. היא לא יכלה להחדיר אותו ככה. היא הסתובבה ונעמדה על ארבע, היא הלכה ברוורס עד שהויברטור החליק שוב פנימה.
כיוונתי את הויברטור למטה והרמתי אותו גבוה יותר. היא קרבה את הראש לרגליים והרימה את התחת גבוה, שוב הצליחה להגיע. הרמתי אותו גבוה יותר, היא עברה לעמידת נר, רגליה הונפו באוויר, ידיה תמכו בגבה.
הרמתי אותו אפילו גבוה יותר. היא נאלצה לבצע עמידת ראש מלאה בשביל להרגיש רק חצי מהויברטור בתוכה. היא קצת התנדנדה בחוסר יציבות, הויברטור נלחץ לצד הנגדי לכיוון המעידה. היא התחילה להרגיש את שרירי הבטן הכואבים, המעבר היה רציף בין תחושת הכאב בבטן לתחושה מעל הבטן - בין רגליה. הדם זרם לראשה.
היא התחילה להאנח, לרעוד. משכתי במהירות את הויברטור החוצה. היא נפלה על השטיח בייאוש.
-----
שישה ימים קודם לכן:
'אל תאיים עליי, אני יכולה להעביר שבוע בלי לגמור בעמידה על הראש. בלי בעייה.'
אנשים פוגשים אנשים, ולפי רושם ראשוני קובעים האם לחבב אותם או האם לאו. אחת הסיבות הנפוצות לחוסר חיבוב הוא המושג המכונה "התנשאות".
אם הוא יצא חרא כלפי מישהו אחר? לא נורא. אם הוא לא כנה והחיוך והמחמאות שלו מזויפות? לא נורא. לעומת זאת, אם נראה שהוא חושב שהוא יותר טוב ממני - הוא מתנשא ובלתי נסבל.
מדוע זה קורה? מכיוון שהאדם הזה גורם לנו להרגיש פחות טוב עם עצמנו, ואנו מעדיפים להתחבר לאנשים שגורמים לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו.
אני קורא למדד אובייקטיבי: לבחון כמה הבן אדם משקיע עבורכם ועבור החברה, כמה הוא אתי, כמה הוא מפרגן *באמת*. לעיתים קרובות הוא נראה מתנשא מתוך חוסר הבטחון שלנו עצמנו, ואילו החארות נראים חברמנים משום שאין להם בעייה לשקר במצח נחושה ולהחמיא למי שצריך כאשר צריך.
אישית, (מן הסתם אני מהמתנשאים [משפט המוכיח את עצמו]), אני לומד משנה לשנה אילו דברים שאני אומר פוגעים באנשים מסביבי ואינם במקומם. אני חושב שיש שיפור משמעותי בתפישה של אנשים כלפיי.
עדיין, אני מרגיש חוסר התאמה דיי גדול בין האנשים שמקבלים הערכה לבין אנשים ראויים.
שאלה ישנה נושנה היא - מה מושך יותר באנאלי לעומת סקס רגיל. הגיוון? העובדה שזה צר ונעים יותר?
מה שמושך הוא העובדה שזו נתינה כנגד האינטרס האישי, באופן דומה לבליעת זרע. דווקא העובדה שזה לא כזה שונה מסקס רגיל מעצימה את התחושה. כמו גבר שמוכן שתשבי עליו במקום במושב הפנוי ליד, אפילו שזה לא הכי נוח לו.
אחד הדברים הכי סקסיים בעיני הוא בחורה שמיוזמתה מורחת את עצמה ואותי בחומר סיכה, מסתובבת מציגה בפני את ישבנה ועוצמת עיניים.
שמתי לה כיסוי על העיניים והודעתי לה שבעשר השעות הקרובות היא תהיה עיוורת.
הושבתי אותה ליד שולחן האוכל והכנתי לה ארוחת בוקר עם המאכלים החביבים עליה: חביתת ירק ותה אנגלי עם עוגיות חמאה ביתיות.
נכנסנו לאוטו ונסענו זמן מה. נכנסנו למקום בו הרגישה את הלחות הגבוהה. הפשטתי אותה מבגדיה, הלבשתי אותה בחלוק, הלכנו קצת, הורדתי ממנה את החלוק והשכבתי אותה על שולחן עם התחת כלפי חוץ.
היא הרגישה משהו נשפך על הגב שלה ואז זוג ידיים מעסות את השכמות שלה היטב. הידיים המשיכו להעניק לה מסאג' בכל חלקי גופה, ללא מילים.
עבר זמן מה, הידיים הפסיקו, עבר עוד רגע, מישהו מוריד אותה מהשולחן. היא קוראת בשמי ואין תגובה. מקבלת את הבגדים לידיה ומתלבשת.
שוב נכנסים לאוטו ונוסעים, הפעם האוטו מרגיש אחר. ריפוד עור, מרווח. היא במושב האחורי וגם זה שאוחז בידה. יורדים מהרכב, היא שומעת גלים מתנפצים, דורכת על חול - היא בים. הולכים כמה זמן יד ביד, נעצרים והיא מושבת על שטיח.
ידיים מורידות ממנה את מכנסיה ואת תחתוניה, מפסקות את רגליה. ראש מנשק את ירכיה. זה הראש שלי, היא דיי בטוחה. הידיים מלטפות, והראש מתקדם, מנשק, נושף, מלקק. היא מריחה את המלח, לא יכולה שלא לחשוב על איפה היא נמצאת ומי צופה בה. אבל האווירה והלשון עושים את שלהם והיא מתמסרת.
אחרי היא-לא-יודעת-כמה-זמן היא מולבשת וחוזרים לאוטו. גופה רפוי לחלוטין, היא נתמכת בזוגה על מנת ללכת.
נכנסים למקום כלשהו ומתיישבים. היא שומעת אנשים, נשמע כמו מסעדה. חפצים מונחים ונלקחים משולחנה אך ללא קול. כוס מתקרבת אל שפתיה, לוגמת, משקה מתוק ואלכוהולי. כף מתקרבת לשפתיה, היא מאשרת כניסה ואוכלת. היא מניחה ששאר האנשים במסעדה וודאי מסתכלים עליה, אבל היא לא שומעת שום מילה עליה בבירור. הכל טעים כל כך, מנסה לזהות את מרכיבי האוכל כמשחק - נראה לי יש פה ריחן, בזה יש קינמון.
היא נלקחת לחדר כלשהו. היא שומעת מים יורדים באסלה. דלת ננעלת, מכנסיה מורדים, ברכיה מכופפות, ככה היא נשארת. הפעם היא לא בטוחה. היא צריכה לשירותים אבל מי יודע איפה היא? אולי היא תתאפק. מצד שני מי יודע אם תהיי לה עוד הזדמנות להתפנות. היא מחליטה להטיל את מימיה. רעש מי האסלה שענו לה נתן מפלט לאנדרנלין שמילא את גופה.
היא נוגבה, הולבשה, ושוב לאוטו. נוסעים בכביש עפר, מגיעים למקום והולכים ברגל. מגיעים לחדר ושם היא מופשטת ומולבשת במחוך וחצאית. מברשת עוברת בשערה. היא מקבלת כוס מים. הולכים שוב הפעם למקום פתוח, אין רצפה, כנראה גינה או משהו.
היא שומעת את קולי, מגיע ממקום נמוך מבדר"כ - ''את שלי?''. היא עונה ''לנצח נצחים'' ומושיטה את אצבעה כפי שהיא נוהגת לעשות בתשובה לשאלה הזו. היא מרגישה טבעת עולה על אצבעה. פתאום שומעת המון מוחא כפיים וצועק מזל טוב. היא מורידה את כיסוי העיניים ורואה את כל מכרינו לבושים יפה בגן האירועים, היא לבושה שמלת כלה ועומדת בין 4 מוטות המחזיקים פיסת בד.
איזו הפתעה נחמדה, חשבה לעצמה.