קראתי לא מזמן כתבה של איזה פרופסור לפסיגולוגיה על כך שהמוח שלנו לא בנוי להנאות אינסופיות. הוא פשוט לא מוכן להכיל, מתרגל ולא מגיב להנאה כהנאה, מה שבסופו של דבר מונע מאיתנו תחושת אושר.
הדרך אל האושר זהו האושר האמיתי.
אני למזלי, רגילה להנאות ולעיתים בא לי דווקא שהדברים יהיו במרחק, נחשקים ומעוררים געגוע אבל פאק! לא מוכנה לשחרר את הכלב שלי.
היום לא ישנתי טוב, הוא לא היה לרגליי.
אתמול כשחזרנו מסופ"ש, שיחררתי אותו הביתה. רציתי לנוח ממנו ולהתגעגע והתגעגעתי ביג טיים...עד כדי כך שהיה לי קשה להירדם, התעוררתי כל חצי שעה בערך וקמתי מפורקת, כאילו משאית עברה עליי.
יושבת במשרד ולא מצליחה לאפס את עצמי.
הכלבה שלחה הודעה שהיא מתגעגעת. בא לי להביא אותה לכאן שתעשה לי מסאג' כמו שצריך ודווקא עכשיו בא לי שתתרכז בשדיים. הפטמות זקוקות לעיסוי ויניקה דחוף!!!!!
האושר! אני בדרך! או שהוא בדרך אליי??!!
שמישהו כבר יכין לי פה קפה🤯🤯🤯
