|
|
|
קראתי כאן פוסט על חיים כפולים, ושהפיצול הוא מנת חלקנו.
כאן, זה כל כך נכון. קיים פיצול מטורף.
הצד הראשון של הפיצול:
מסיבות, דיונים, שיחות, פוסטים, תמונות, חוויות, תחושות אופוריה, שיוכים ומה לא.
הצד השני של הפיצול:
לא מעט עצב, בדידות, תחושת לבד, אובדן תקווה, ייאוש, ספקנות, חשדנות, התרסקות ומה לא.
הפיצול חזק מאוד כאן בכלוב.
אולי מרוב אפשרויות שוכחים מה העיקר, ולא מבחינים בדברים הטובים, ואז מגיע הצד השני של הפיצול.
אולי,
ואולי לא.
אומרים שרושם ראשוני הוא מכריע.
באינטראקציה שבכתב, הוא אפילו עוד יותר.
האינטונציה חסרה, הבעות פנים, סרקסטיות שמלווה עם חיוך, כל אלה שמורים בווליום גבוה לאינטראקציה פנים מול פנים.
בכל תקשורת שבכתב הרושם הראשוני יכול להיות מוטעה. נתפסתי על מילה כזו, על מינוח כזה או על משפט שפרשתי לא נכון.
לעיתים נפגשים במישהי שיכולה להיות הכי מתוקה בעולם, אבל בטעות ניתן לחשוב שהיא מניאקית.
כמה מפסידים בדרך..?
המוזיקה היא כלום אם הקהל חירש.
ואני עדיין מסרב ללמוד את שפת הסימנים.
שתהייה מתוקה,
שיהיה חיבור טוב,
הומור,
חכמה,
אינטיליגנטית,
אשת שיחה,
שתאהב שמקשיבים לה,
שתראה טוב,
שתדע להבחין בין רע לטוב,
ומעל הכל- שלא תפחד להתאהב.
לא הרבה, אני יודע
"כיצד יוכיח אדם אחד את שליטתו על אדם אחר, וינסטון?"
וינסטון הירהר. "על ידי כך שיגרום לו סבל" אמר.
"בדיוק כך, על-ידי שיגרום לו סבל. אין די בצייתנות. אם אינו סובל, איך תוכל להיות בטוח שהוא מציית לרצונך, ולא לרצונו שלו? שליטה משמעותה גרימת כאב והשפלה. שליטה משמעה לקרוע לגזרים מוחות של בני אדם ולשוב ולאחותם בצורות חדשות על פי בחירתך."
