יומנו של שולט מתחיל

הגיע הזמן לחשוב מה מתאים פה עבורי.

כשרוצים להתחיל מהבסיס אני מניח שויקיפדיה מהווה נקודת התחלה.
"BDSM הוא מושג-על המאגד תחתיו מספר תתי-מושגים :
Bondage - B - כבילה
Discipline - D - משמעת
Domination & Submission - D&S - שליטה וכניעה
Sadism & Masochism - S&M - סאדיזם ומאזוכיזם (סאדומאזוכיזם)"

אפרק כל מונח למיטב הבנתי ואנסה לראות אילו מחשבות מופיעות מול כל מאפיין.

כבילה -

בצד הנקשר, היתה לי התנסות בעבר של בחורה שקשרה. היא היתה חברה לשעבר, שגם שנים לאחר שקשר אבד בטלטלות הזמן, המשכנו להפגש מעת לעת. ופתאם אצלי בדירת השותפים, על המיטה החורקת היא שלפה אזיקים וחבל וקשרה. זה היה מרגש, אובדן השליטה. חוסר הידיעה. הכרות ארוכת שנים צמצמה במידת מה את מימד הפחד אבל הידיעה שהיא חופשיה לעשות את כל שעולה ברוחה אכן היתה מרגשת. היא קשרה ועינגה, לא הכאיבה, לא דגדגה. ליקקה ומצצה עד שנגמר. זו היתה התנסות חד פעמית. לא רעה.
בצד הקושר, משראיתי כי טוב ומענג, העתקתי. קשרתי חברות, קשרתי קשרים מזדמנים קצרים, אך בעיקר כדי לענג. הייתי קושר ומוסיף מטפחת לעיניים (בהעדר מטפחת, היו לרוב אלו גרביים נקיות, אולי פחות סקסי אבל יעיל) ואז עוזב את החדר למספר דקות. ליצירת המתח המתבקש. לפעמים עובר למטבח ומקרקש בכלי מתכת. אוסף אוצרות ממגרת הכלים, מרית, מזלג עוגות, מערוך. שוטף כמה ירקות מהמקרר לקישוט, גזר, מלפפון, עגבניה. מוסיף צלוחית עם קוביות קרח לשלבים מתקדמים וחוזר לחדר. אניח לתיאור הנעשה אבל לרוב הסשן היתה בירידה ממושכת עם קוביות קרח מזדמנות בפה ואצבעות בנקבים השונים. עד הפיצוץ.
כשאני חושב על זה, לרוב זה היה חד פעמי, כי בפעמים הבאות, אלמנט הפחד ואי הידיעה, שהיווה מרכיב מרכזי, נחלש ומהר מאד הסקס חזר להיות ונילי לגמרי.

משמעת -

לא. לא קיבלתי הוראות.
לרוב נתתי, אבל בעיקר בנסיון למצוא את הדרך הנכונה לענג.
אבל רגע, פתאם נזכרתי בזו שביקשה כמעט בכל פעם תנועות עגולות אינסופיות עם הלשון בקצב איטי, פאק, כמה שזה היה מתיש. לא חושב שהיא ידעה שזו היתה אחת הסיבות לפרידה. פשוט נגמר לי הכוח לטקס המתיש זה.
לא זוכר מאיפה מגיע המשפט האלמותי, "לכל בחורה יפיפיה שתראה ברחוב, יש באיזשהו מקום בחור שכבר לא רוצה לזיין אותה." משפט מטופש, אבל מנחם איכשהו.
אז האם אוכל לתת הוראות כמו הורה, כמו אב אוהב לבת סרבנית.
אם זה מגרה אותך, אם זה עושה לך את זה, אז אני מניח שכן, אפילו בקלות.

שליטה וכניעה -

אולי הסיבה שהתכנסנו כאן.
בואו נוסיף לרגע גם את סאדיזם ומאזוכיזם למשחק ואתן למחשבות להתרוצץ.

מזוכיזם - לא חושב שמזוכיסט. אבל יש שקראו לי טפלון בעבר, זו כמובן מסיכה. אבל בכל מסיכה מסתתרת אמת קטנה, אז אולי זה כוח העל שלי.
יש לי המון סבלנות לאנשים עם בעיות נפשיות. איכשהו הצלחתי להקיף את עצמי באנשים ברמות שונות של פסיכופתיה כהגדרתה.
מה זה בעצם פסיכופתיה, שלום ויקיפדיה:
"אדם עם פסיכופתיה לא חש אשמה או חרטה על מעשיו, גם אם הם פגעו באחר, ומוצא דרך להסביר אותם באמצעות רציונליזציה, מניפולציה רגשית, האשמת אחרים או הכחשת מעשים אלו."
בנות זוג שעסוקות רק בעצמן ולא רואות מלבדן דבר. עבודה מתחת אנשים הנוטים למצב רוח, קשים, נוקשים, שאינם דופקים חשבון.
איכשהו אני מצליח לצאת מכל האינטראקציות הללו מאוזן ורגוע.
אולי זה היה הדלאי למה שסיפר שיש אנשים שמסתובבים בעולם עם ארגז מלא ברוגז, כעס, סבל, שנאה, קנאה, זעם, עצב ורק מחפשים למי לתת את הארגז, עם מי לחלוק את המשא המתסכל. לדבריו, לנו תמיד יש את הברירה האם להסכים לקחת את הארגז או לוותר ולהניח את הארגז שלהם בצד ולומר זה לא שלי. לא מוכן לקחת את זה ממך.
האם הבחירה לחייך בשלווה מול נהג שמצפצף, חותך אותך בפקק וכמעט מתנגש בך כשהוא נדחף למסלול מלפניך, האם זו כניעה או מזוכיזם.
לא חושב. מעדיף לחשוב אחת משתיים, או שיש סיבה למהירות או שזה אדם שחייו קשים ורעים ואז הרגש היחיד שמציף אותי זו חמלה.
מנגד, אם בוס בעבודה אומר לך שהעבודה שלך ברמה ירודה ושהוא לא מבין למה לא עדיף לו לקחת שני עובדים צעירים ממך באותו מחיר. בהנחה שאתה יודע שזה לא נכון, שזה נובע מסיבות שאינן קשורות בך. אולי רב עם אשתו בבוקר, אולי בדיוק הפסיד משהו, אולי מישהו חתך אותו בפקק בבוקר, ואתה בוחר שלא להגיב ולהתרגש אלא להתעלם ולדפדף את זה. האם זו כניעה או מזוכיזם.
פה אני כבר לא כל כך בטוח. מרגיש לי יותר נוטה לכיוון סוג מסוים של מזוכיזם.
אז אולי מזוכיזם זו שאלה - האם אני נהנה לסבול? האם אני מתענג על הסבל? לא נראה לי.
האם יש אנשים שנהנים מסבל? מהריגוש הנלווה לכאב? אני מניח שכן. אולי. חושב שיכול להבין, אבל לא בטוח שאהנה מסבל אמיתי, מכאב אמיתי. לא חושב שזה מה שאני מחפש.

זה כמובן מוביל אותנו לצד השני,
שליטה וסדיזם -
אני לא חושב שאלו מונחים נרדפים. לפחות לא לפי מה שקראתי פה עד עכשיו.
יש שולטים שנהנים ממשחק התפקידים ומהגירויי המחשבתי.
ויש גם כאלה שנהנים להכאיב, לטפטף, להצליף, להכות, להשפיל.
הדחף הראשוני שלי אומר שאני אוהב לענג. אני באמת נהנה להרגיש ולשמוע את בת הזוג גומרת בחוזקה. זה טופח לי על האגו. זה גורם לי להרגיש גברי ונחשק. זה משמח ומרגש אותי.
דווקא בהקשר הזה, לא חושב שיש לי בעיה להכאיב, לטפטף, להצליף, אם זה עושה לה את זה.
היה מקרה, בחורה מתוקה שיצאתי איתה לדייט שני או שלישי, כבר לא זוכר. היינו בחוף הים, שוחחנו, שתינו בירות, התמזמזנו מול הגלים. ונילי לחלוטין. ואז בדרך לאוטו בחשכת הדיונה שטיפסנו עליה, כשמעלינו ירח מלא. היא ביקשה שאסטור לה. בהתחלה חשבתי שהיא צוחקת אז סטרתי לה בחולשה בצחוק. ואז היא ביקשה שאסטור חזק יותר. סטרתי. יותר חזק היא ביקשה. סטרתי. עוד אחת. סטרתי. כן, כזו. וואו, זו היתה ממשק חזקה. זה היה טוב. אולי היא תפסה אותי בהפתעה. לא היה ברור לי מה היא רוצה או צריכה, אבל עשיתי. גם לא ידעתי מה להרגיש לגבי זה. זה ריגש אותי, כי זה עמד בניגוד לכל מה שאני מאמין בו.
הכלל הבסיסי ביותר שהוטמע בי מילדות, "אסור להרביץ לבנות. אף פעם. לא משנה מה הן עשו לך. אתה יותר חזק. אסור."
מעולם לא הרמתי יד כנגד בחורה ופעם, פעמיים בחיי ראיתי זוג שרב באלימות, והתערבתי לטובת הבחורה תוך סיכון עצמי.
ופה פתאם, מותר. כלומר, היא מבקשת ורוצה יותר חזק. היה בזה ריגוש. אבל במפגשים הבאים זה כבר לא חזר. ולמרות שהיינו תקופה די ממושכת יחד, אף אחד מאיתנו לא חזר אל זה.

אז כן, אם הבחורה מבקשת זה עניין אחד.
אבל האם אני נהנה מזה בלי קשר לעונג של הבחורה.
הנטייה הטבעית להגיד שלא, אבל מודה שהיה בזה משהו מפתיע ומרגש.

אז צריך לחשוב על זה לפני שאוכל להיות כנה עם עצמי לגמרי.

זהו.
אם למישהו הערות או מחשבות נוספות, אשמח לשמוע.
ובינתיים, לילה טוב לכולם
וחג חירות או שעבוד (מה שעושה לכם טוב) שמח.