יומנו של שולט מתחיל

אולי אני מתפרץ לדלת פתוחה, אבל משהו השתנה בי מאז שנכנסתי לפה.
לפתע כל אינטראקציה בחיי, עוברת דרך המנסרה של יחסי שליטה.
כל שיחה, כל מפגש, כל קשר חברתי.
הכל נשבר לקרני אור המוטלות על מדד השליטה.
כל אינטרקציה מסתיימת בתובנה ברורה, האם נטתי לגוונים השולטים או הנשלטים.
כל החששות והפחדים מוארים בבהירות.
לא לפגוע, לא לעצבן, שלא שאפסיד, שלא אאבד, שלא אשאר חסר כל, כאילו עוד רגע אהפוך לעומד בפינת הרחוב, אוחז כוס פלסטיק ועוטה חיוך אבוד של השלמה.
כל נטייה להלך על קצות האצבעות, לבלוע עלבון, כל נשימה עמוקה, כל רגש מזוייף, כל נסיון שכנוע, כל שקר עצמי נצבעים בגוונים נשלטים.
מנגד, כל עמידה על שלי, כל מחשבה מאדירה ומעצימה, כל סילוק מחשבה מקטינה, כל קריאה פנימית, אתה יכול, אתה חזק, אתה תעשה את זה בענק. מגיע לך. מגיע לך יותר, מגיע לך יותר טוב, מגיע לך הכי טוב. רק בגלל מי שאתה, רק בגלל מה שאתה. ואתה לא תקבל שום דבר פחות מזה. אחח... גווני השליטה.
כשמתחילים לראות את העולם כך, קשה מאד להמשיך לעצום את העיניים.
פתאם כל כך ברור מה נדרש לעשות ומה חייבים לתקן.