הבלוג הזה הוא עליך

יושב בדירתה, על המחשב שלה, מריח כל ריח שנוצר על ידה, שמש בחוץ, והיא כ"כ מתאמצת, על ההליכון, רצה, דוחפת עד קצה גבול היכולת שלה, היא לא לבד, יש מאמן שמעודד אותה כ"כ.
אני מכיר אותה כבר שנה, היא הייתה עם החבר הכי טוב שלי, הוא ויתר עליה, או שהיא ויתרה על שניהם, יש בה כ"כ הרבה, כ"כ הרבה רצונות, כ"כ הרבה הגשמה.
אני נפעם, כל פעם מחדש, מהיופי שלה, מהחיוך השובה, רוצה אותה ויודע שלא אוכל לקבל, היא תמיד מחייכת, אבל עיניה עצובות, רוצה לתת לה את הכל, אך אין לי את האומץ להצהיר..
היא וחבר שלי הביאו אותי לפה, לא כתבתי לאף אחת, טוב אולי לאיזו אחת, אבל תמיד רציתי אותה, עכשיו כשהיא כבר הלכה מכאן, אני יכול לכתוב כי אני יודע שהיא לא תקרא אותי לעולם.