הבלוג הזה הוא עליך

אני לא אשאל את השאלות הבנאליות של למה? ו איך?
למה חייב להיות בלאגן?
למה צרות נמשכות דווקא אליי?
איך זה תמיד קורה רק לי?
למה משהו פשוט, לא יכול להיות פשוט?
ועוד כ"כ הרבה שאלות.
הבלוג הזה היא על הנסיכה שאני כ"כ אוהב, שאין רגע דל בחיים שלה, למרות כל הניסיונות שלה להרגיע את הרוחות ולעשות סדר, להתקיים ולחיות חיים יפים כמו האדם שהיא.
היא אהבה, עודנה כנראה אוהבת (לא אומרת לא אוהבת, לא אומרת כן אוהבת), אדם שמבחינתה, הייתה מסוגלת לתת, מבלי לבקש כ"כ בחזרה, רק דברים מהותיים, ידיעה שהיא שלו, והקמת משפחה לתפארת.
היום הבנתי, בפרטים כ"כ דלים, שקל, באמת לא היה לה, האיש שטען כל הזמן שהוא שונא ואוהב אותה, התגלה כאדם לא ברור, מין פסיכופט כזה, דיברתי איתה היום, היום זה היום הראשון, אחרי כל הבלאגן, אחרי החלטה חותכת, אחרי הבום לפרצוף, דמיינתי את עצמי שם, בוהה בה, עינייה היפות, החיוך שבטח הפך ברגע זה ציני, והטוב, הטוב שנשפך ממנה.
אז היא מאוכזבת, לא בדיכאון, לא כועסת, מרגישה ריקה, והיה יפה לשמוע, שגם במצב הנוכחי, היא צוחקת, היא מחייכת, היא ראלית, היא שמחה.
כאילו אבן שירדה לה מהלב, מהלב שלי היא לפחות ירדה, אני לא מתכוון לעשות צעד, לא מתכוון לנצל את המצב, יודע שזה לא עובר לה במחשבות, פשוט מחזיק מהאישה הזאת, הכוחות שלה עצומים, היכולות שלה לא נגמרים, אדם מדהים, כמו ששמעתי את הידיד שלה מהעבודה אומר, "אני באמת, באמת, באמת מת עליך!!!!"