הבלוג הזה הוא עליך

אני מביט בה, היא הסתפרה, חיוורת, מנומשת, עייפה...
עם כל מה שמכביד עליה, היא עדיין יפה, החיוך תמיד שם,גם כשבקלות אפשר לראות שנורא קשה לה.
לא צריך איתה מילים, השתיקה שלה רועשת, זאת הייתה פעם ראשונה אחרי מעל משנה, שהיינו שלושתנו ביחד, היא לא הרגישה טוב אז אני והחבר הכי טוב שלי לקחנו אותה לכמה בדיקות, בסוף קינחנו בגלידה, יש בה דאגה ועצבות, היא רחוקה כ"כ, מופנמת בתוך עולמה, גם אם היא עונה, גם אם היא מעלה חיוך דק בשפתייה המדהימות, היא הרחק מאיתנו, חבר שלי כבר לא מתערב, אני לא רוצה להציק.
פשוט ישבנו שלושה, הוא ליטף את שערה כשליקקה את הסורבה טעמים שלה, שהחזיר לה קצת צבע לפנים, אני מולם, בוהה בה, ונדהם מהטוהר והיופי, מהטוב שיוצא לה, מבקש, חיוך אמיתי.