המבקר התעלם לחלוטין מקיומה של נהמה באוויר ונגש למטבח כדי לפתוח את הבקבוק. גרישה נגש בידיים מנופפות וצעקות חזקות- "מי אתה? צא מהמטבח שלי!!!" צליל "בוק" נשמע כהד והארון נפתח בחיפוש אחר כוס. גריגורי, המבקר, החל לשרוק בעליזות את החמישית של בטהובן כמודיע על בוא המרות. על רקע מזיגת היין הקריר נאמרו עוד מספר קללות, סלחו לו על הצרפתית, כלאחר יד ואז עוד כמה ברדיפה אחרי האיש עם היין לסלון, שם פגש ישבנו של המבקר, איך לא, את הכורסא הפרטית של גרישה. כל אחד יודע, שכרית ישבנו של אדם היא ללא ספק פרטית ומשולה ללבנים שנלבשו לאחרונה על ידי אצן אולימפי. רבות עברה כרית זו, מלילות לבנים ושתייה מרירה ובודדה עד לילות לבנים ושתייה מרובת משתתפים. וכעת, נלקחה הכורסא בשבי על ידי שתיין, לא זר כלל, שמסרב להביט בבעלי הכורסא ושותה את יינו. גריגורי לישינסקי, שאינו אדם חלש ( רגשית הכוונה - בגיל 80 מעטים האנשים שינהלו קטטה אלימה מול עצמם), עמד דומם מול הזר הלא זר ונראה מבולבל.
לתקוף את עצמו פיזית יהיה ללא ספק דבר מאוד לא רגיל. לאחר דקה ארוכה של בהייה, הלך הוא למטבח מזג לעצמו כוס יין והתיישב על הספה.
