מבטו של המגחך היה זחוח ומקומט, שנים של צחוק ולעג ניכרו על פניו ובגיל 80 זוהי פסגת חייו. יושב הוא בסלונו שלו עצמו עם עוד אחד כמוהו שפלש לו לביתו ובחוצפתו שותה מהיין שהביא ומקללו. על פניו של הפולש, שהיה שם בביתו כשחזר הבייתה, נראו עצבים ולגרישה המגחך היה לא נעים כל עוויתות הפנים האלה המצביעות על כך, שהפולש דורש את ביתו לעצמו, ועוד מנסה לגנוב לו את כורסאתו. גרישה פנה אל המטבח פתח את הבקבוק בעודו שורק את החמישית של בטהובן, "בוק", לוקח כוס מהארון, ממלא אותה חצי הגורן, והולך ומתיישב בסלון, ממתין שהאורח הלא קרוי יסביר, מה לעזאזל, הוא והפרצוף האדום והמקלל שלו, שצרפתיותו לא נסלחה לו, עושים בביתו. יינו נגמר והוא פנה למלא את כוסו אך מחמת הבלבול וחוסר הריכוז, מלא הוא את כוסו כמעט עד הסוף. בכדי לא להעליב את אורחו גמע מהר בחטף את היין עד גורן הכוס והתיישב בזריזות בחזרה בכורסתו פן תתפס על ידי הפולש האכזר.
הפולש, שככל הנראה לא למד נימוסים בחייו, קם על רגליו ומהר לסיים לו את הבקבוק ולאחר מכן התיישב בספה ונהם. יודע גרישה לישינסקי מזה זמן רב שנהימה חוזרת, פירושה שרוצה הנוהם סטירה. אין הסבר אחר להתנהגות כל כך מחפירה ולא הולמת עבור אדם שפולש לביתך, גונב ממך יין, מקללך, מנסה לגנוב את כורסתך ועוד נוהם פעמיים. עייף הוא, גריגורי לישינקסקי, להביא יין זה לא קל בגילו, ולכן, במקום לקום ולתת שתי סטירות לנוכח, עשה מה שידע הוא לעשות הכי טוב, לגחך קצרה.
