12 פסיכולוגים לא הצליחו לעזור לו, המנייאקים. נאמר שהוא לא האדם המתמיד ביותר וגם לא העיפרון הכי חד בקלמר ונסכים שללכת לפסיכולוג לשתי פגישות כל פעם זה לא הרעיון הכי יעיל. בפעם האחרונה, ניסה ליטול חומרים פסיכדליים ולדבר לזחל מפחיד. גם הוא לא עזר, המנייאק. הוא בסה"כ רצה להפסיק להשתין במיטה, זאת לא כזאת בקשה גדולה, מה הבעיה של המטפלים הסתומים האלה? עוד ניתוח פסיכולוגי ועוד אהבה עצמית, עוד קצת כלים וגם חברה וגם קצת תקשורת ויחסי העברה והנה, הגיע העת להתבונן לאחור ועל אף שהוא כבר חצי שנה אצל אותו מטפל וכבר לא מגהק, הוא עוסק באותו דבר. עוד ניתוח ורק עוד קצת והדרך לא נגמרת ושוב חזרה לאימא ואבא שלא נתנו ולא שמעו ולא דיברו ואז סליחה וחמלה והנה עוד כעס ועוד בחילה. וזהו אינסופו של גורל האדם, כל הזמן לחפש- "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה" . לא גיהוקים לא שיהוקים וגם לא אהבה, היא רוב עצבון והוא בזעת אפו, ובמה חטאתי ומהו רצוני? כל חטאי הוא התשוקה- להיות שמחה, אישה חופשיה ועל כן אני נענשת בתסמונת מנכהאוזן- עוד ניתוח ועוד ניתוח ועוד ניתוח.
לפני שנתיים. 26 ביולי 2022 בשעה 22:42