משבצע מן הלחם מחבת שהוכן על ידי פרנצ'סקה ואכלו, פיו של רוברט קיבל קצת צבע, משהו בין הורדרד של בן אנוש לכחלוליות של המוות וכך היה ניתן לראות את אותו פסל מדאם טוסו שקוף עם מעט שפתיים. עיניה שך פרנצ'סקה זהרו משמחה על התגלית המרעישה וכך היא הקימה את רוברט המתנדף הזקן והתשוש לפעילות. תחילה הכריחה אותו לקפל את כל בגדיו וצפתה בגוון העייף של ידיו חוזר חזרה לאטו, אך ללא כל הבטחה לאחר מכן פנתה להריצו לטאטא ולשטוף רצפות ופתאום, לאחר כשעה וחצי של תיזוזים וצעקות בגוונים יקיים להחריד על "קדימה רוברטקה, איזה עצלן אוי אוי אוי" צפתה ברוברט מחייך תוך האבקה של מזנון הטלוויזיה המיושנת אותה רוברט סירב להעיף אל המזבלה מפאת זכרונות טובים, החיוך הביא עימו עיניים, ואפילו לחיים, ואפילו בעת העיטוש האבק הביא עימו אף. פרנצ'סקה החלה לרקוד לעצמה משמחה. פרנצ'סקה ניגשה אל רוברט חיבקה אותו ולחשה "ומהיום, נרקוד יחד", רוברט הסמיק במקום ורכן לפרנצ'סקה נתן לה נשיקה על לחיה ואמר "סלחי לי אהובה" ונעלם.
לפני שנתיים. 26 במאי 2022 בשעה 15:14