כמו בשיר שני יסודות של זלדה אשר מדברים על היחסים בין הזכר לנקבה ועל קור הרוח והבטחון אל מול האש היוקדת שמכלה הכל ונראית כמו מסיבה צבעונית ונוצצת אני מרגישה לעתים שאינני מבינה. לעתים, הברוש באמת מבין יותר, חי יותר אך שוכח כי אני אכלה הכל. ביחסים בין השלהבת לברוש מתקיימת סינרגיה פשוטה של פחד האחד מהשני- מהזר החדש והלא מוכר, כמו כל תחילת מערכת יחסים חדשה, כמו משחק שמטרתו לבדוק מי יהיה החזק הפעם. לצד הפחק יש גם מעין הרגדה של בורות, שני סודות הנסתרים מעיניהם של השלהבת ושל הברוש. היא בריקודה והוא ביציבותו. האם הברוש יכולה לגחליו או האש לא תצליח להציתו ותכבה? האם יצליחו יחד להקים סנה בוער נצחי?
את המשחק החדש הזה אני רק עכשיו לומדת. בימים שבאים בסליחה ובחסד, אני הולכת ענווה ונכנעת. לומדת לכלות רק מעט ולהצית הרבה. לנשום לאט, לקבל מעט פחות. צנעה מציפה את הנשימה שלי וגורמת לי להרגיש כמו מלכה ללא כתר. הכתרה שכזאת מייצרת נחת, כתר זה עניין כבד. יש להקל ראש במשחק זה. לחשב את צעדיי ולרקד אותם בקלילות וכתר על הראש רק יאט אותי.
את המשחק שלי כאישה כאמור, אני לומדת רק עכשיו ואולי מוטב עדיף מאף פעם לא. ניצתת כמו תחנת דלק וגפרור קטן. מסיבה לעיניים, קצת כמו השטן בכניסה לגן עדן.
כדור עובר מצד אחד לשני ובכל גלגול אוסף עוד קצת פירורי שלג עד שהגלגול ימחץ אחד מאיתנו.