בהתחלה, היית יפה ועם הומור אז התחלתי איתך, הרגשתי שתוכל ללמד אותי, אז נשארתי. התבדיתי ועקצתי אותך על כך, אז הפסקת ללמד
אחרי זה דיברת על אילוף, והתרגשתי, סיפרת סיפורים על התניות ועל הכוח המנטלי שלך, אבל זה בסהכ היה חום וקור שבהם שיחקת בכזאת קלות וגם אז התבדיתי וגיליתי שפשוט קשה לך להחליט על דברים, עקצתי אותך ואז הפסקת להתנות, הפסקת לחפש, איבדת סקרנות, אבל המשכת לשחק על חום וקור, נטו כי אתה לא יודע מה אתה עושה ואיך לגרום לי להרגיש טוב
אחרי זה דיברתי איתך על הכלה, וגם שם התבדיתי. דיברתי על הדדיות ועל רצון שישמעו אותי, בהתחלה שיחקת ואז התעייפת, זה קצת מרגיש משומש כבר לומר לך כל הזמן שחסר לי.
אז נשארתי כי חשבתי לרגע שאולי תתבגר. אולי תבין שאם לא לטפח את העץ שלך, לא יהיו לך פירות לקצור ממנו. מיום ליום ככל שהתקרבנו יותר התרחקנו יותר, מצאתי את עצמי לא מעוניינת יותר במה שיש לך להרעיל ולהגיד.
אני רק רוצה שתדע שאתה הוא הרדוף הנחלים. יפה ומעורר תאבון אך רעיל. למצוא ידיים מנחמות היה הדבר הנכון לעשות.
