היא עמדה מתחת למרפסת שלו, צועקת את שמו בפעם המיליון, קצת בוכה. טפטוף קל התערבב עם דמעותיה ורגלייה היו יחפות ורטובות, העקבים נפלו בדרך מהריצה אחריו. בגרון צרוד וכואב היא צעקה בפעם האחרונה את שמו לפני שהתמוטטה על הרצפה.
רון בהה בכל הפארסה הדרמטית מחלונו וכשהיא התמוטטה, על אף קור רוחו וחוסר העניין אליה, ירד למטה הרים אותה על ידיו והכניס לדירתו הקטנה. רון הדליק דוד והפשיטה מבגדיה כשהיא עודנה מעולפת ורטובה על הספה הישנה. הוא הרים אותה והניח בעדינות באמבטיה והחל לשטוף אותה בזמן שהיא מתעוררת מהטפטוף של הברז, בהתחלה שטף את ראשה, לאחר את גופה ורגליה ולבסוף את גבה, אף אחד מהם לא פצה מילה, קול זעקה קל בקע מגרונה כהתנגדות ללהיטות המים, הוא קירר מעט את המים ושב להרטיבה.
כאשר סיים הוא לקלח אותה, הלביש בבגדיה הישנים ששכבו בארונו ולא נלבשו מזה שנים. עדיין יפה, עדיין עדינה אך לא מעניינת יותר. נעמה חיפשה בפניו שמץ של רגש אך רון רק רצה לסיים עם זה כבר. היא התכופפה מעט בחתוליות כדי להרים את המגבת מהרצפה אך הוא התעסק בלהכין כוס תה. שדיה הגדולים רכנו על השיש ממש לידו, אך הוא התעסק בלחתוך עוגת שיש עייפה ועפשה. נעמה שלחה ידיים אל מחלצותיו והוא הסתכל עליה במבט משועמם ומבטל. דמעה נוספת נפלה מעיניה. הם ישבו בשתיקה בעוד היא בולעת מהר כמה פרוסות של עוגה ושותה את התה.
רון גרב לה את גרביה, נעל נעליה והראה לה את הדלת.
