היום נכנסתי למשרד שלי עם קפה ומצאתי שם את עופר, עומד עם שקית ביד ומסתכל על המדף של התיקיות. לא משנה במה אתם מתענינים בחיים, המדף של התיקיות ממש משעמם. שום סיכוי שהוא מצא שם משהו מענין. אבל עופר הרבה פעמים מחפש ניירות במשרד שלי, אז לא יכולתי להאשים אותו בכלום.
היה לי ברור שהוא עשה משהו במשרד שלי, וסתם עושה את עצמו תמים, אבל הסתכלתי מסביב ולא ראיתי שום סימן לשום דבר חריג. מה הוא כבר היה יכול לעשות?
אז התישבתי בכסא שלי.
בקיצור: למניאק היתה שקית ביד. השקית, מתברר, היתה מלאה קוביות קרח שהוא קנה בפיצוציה (הקולר במטבחון מקולקל ולא מקרר את המים, אז מחזיקים קוביות קרח בפריזר כדי שלא נשתה מים פושרים, איכסה). הוא הניח אותה על הכסא שלי עד שהוא קלט שאני מגיעה, והרים אותה מהר. ואז עשה את עצמו תמים.
הכסא שלי היה *קר*. התישבתי עליו ומייד קפצתי, ועופר התחיל לצחוק בטירוף.
האיש הזה, גבירותי ורבותי, הולך לחטוף. אני עוד לא יודעת איך, אבל הוא הולך לחטוף, ובגדול. אם יש לכם רעיונות, תביאו.
לפני 19 שנים. 18 בספטמבר 2005 בשעה 14:54
