בערך מההתחלה שלי פה, זה היה התיאור בפרופיל שלי:
״ילדה טובה״
״זונה״.
בסדר הזה.
בהתחלה, התחברתי מאוד לזונה שבי. אהבתי את המיניות, התעוזה, זה שהיא לא דופקת חשבון, אוהבת לקבל זין בכל החורים, נהנית כשמשתמשים בה. לפעמים אפילו גם נתתי לה להשתלט עליי, לדחוק הצידה את ההיגיון ואת המוח, ולפעול רק מהכוס.
לאט לאט, גיליתי גם את הילדה (הטובה) שבי. זו שרוצה חיבוק, ונשיקה, ומילה טובה, וחיזוקים. זו שמתביישת, מובכת, לא מצליחה לדבר, נהנית כשגאים בה.
יחד עם זאת גם נרתעתי מדינמיקות כאלה. המילה ״דאדי״ לא עשתה לי כלום, והעדפתי את כינויי ההיררכיה הברורים יותר. הקשוחים יותר. היה לי גם קשה להתחבר למחוות אבהיות ומגוננות. זה הרגיש לי מוזר ולא טבעי.
אבל אז הוא חיבק אותי, ונישק, ונתן לי עצות טובות, והקשיב לי, והצליף בי, וזיין אותי, ואמר שאני הקטנה שלו - וכל מה שרציתי לצרוח היה ״כן דאדי!!״.
וכשהוא דחף לי את הזין לפה, צבט לי את הפטמות, החדיר לי אצבעות לכוס, וניסה להגמיר אותי שוב ושוב ועוד, רק רציתי לשאול: ״אני יכולה בבקשה לגמור דאדי?״ הוא ענה ״כן ילדה שלי״.
וגמרתי. אולי 20 פעם.
🐣
