ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

תהיות וצעצועים מצייצים

רק משתפת שטויות שיושבות לי בראש
לפני כחצי שנה. יום שבת, 1 בנובמבר 2025 בשעה 15:44
נעוץ

כל הזמן תוהים על משמעות של קעקועים. בכנות, המשמעות של חלק גדול מהקעקועים שלי היא שאני פשוט אוהבת את המדיה שמהם הם לקוחים, או כי זה נראה יפה, או כי יש לי בדיחה פנימית על מה שמקועקע עליי לנצח. אני אוהבת אומנות ואני אוהבת את מה שעיצב אותי להיות מי שאני, גם אם זה פוקימון או בובספוג או משהו שלכל אדם אחר נראה ילדותי או לא רציני.

את הקעקוע האחרון שלי עשיתי מתוך מקום אחר הפעם. חשבתי עליו כבר תקופה ולכל מי שסביבי אמרתי שזה בגלל שאני רוצה כבר קעקוע על התחת. מעבר לרצון המאוד רדוד הזה, שהוא לגמרי נכון, התחבא גם המון.

תמיד שנאתי את התחת שלי, את איך שהוא נראה, את איך שאני נראית. התביישתי להתפשט, להתהלך בבגד ים, התביישתי בעצמי.

הדמות שקעקעתי עזרה לי למצוא חמלה כלפי עצמי, גם מבחינה חיצונית וגם רגשית. למרות הביטחון שהוא הראה לכולם, ראיתי אותו מתמודד עם טראומה דומה לשלי, בדרכים כמעט זהות לשלי, והרגשתי צער. ראיתי אותו מלקה את עצמו ומתוסכל, בורח ומשקר, ולא יכולתי שלא להסתכל עליו ולצעוק על המסך ששום דבר מזה זו לא אשמתו.

בעודי כותבת את הפוסט הזה אני עם דמעות בעיניים, כי לקח לי בערך 20 שנים להגיד את המילים האלה לעצמי. ודמות מצוירת עזרה לי לעשות את זה. הבנתי שאם אני מסתכלת על הסיטואציה שלו מהצד וכועסת על מי שעשו לו את זה, מתוסכלת מזה שהוא מאשים את עצמו, בוכה עם הצער שלו, אני יכולה גם לסלוח לעצמי על מה שקרה לי. מה שנכפה עליי. מה שלא יקרה שוב.

כמה פואטי שאת הקעקוע הזה עשיתי ממש לפני יום ההולדת שלה, כמתנת יום הולדת עבורי. מפרסמת אותו אחרי שהעונה החדשה יצאה.

בגיל 20 נולדתי מחדש, קיבלתי סטירת לחי מצלצלת שהעירה אותי מהתרדמת ששקעתי בה עד אז. ראיתי באיזה בור נקברתי, בתהום של כאוס ואשמה. לא עוד. אני משתפרת כל יום, מצליחה להתגבר יותר כל יום, חיה יותר כל יום - in spite of her.

הפוסט הזה כל כך מבולבל וזו כבר הפעם השלישית או הרביעית שאני מנסה לכתוב אותו, אבל הוא חשוב לי; להחלמה שלי, לעצמי וגם למי מכם שמכירים אותי יותר ופחות ואיכשהו איכפת לכם.

 

 

גם אני תיכף אתנתק מהשלשלאות.

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 22 באוקטובר 2025 בשעה 15:08

אין יום מובהק לתחילת הפגיעה שחוויתי, בעיקר כי זה התחיל מאוד מתחת לפני השטח, לא מובהק.

גם מה שיפה בטראומה מורכבת זה שכל יום הוא יום של התמודדות, ופשוט לעיתים יש ימים קשים יותר. היום זה אחד מהם, יום ההולדת שלה.

כל כך הרבה זיכרונות, טובים ומרירים, בהירים יותר ופחות. כאלה שנצרבו בתודעה שלי לנצח, שחרטו את הנפש שלי עד זוב דם, שערערו כל מחשבה רציונלית.

ויש את אלה שאני לא זוכרת, שבמקום מסוים, מפחידים אותי יותר מאלה שכן. מה היה כל כך נורא שהמוח שלי היה צריך למחוק לחלוטין? לפעמים דף ריק מאיים הרבה יותר מספר שלם.

הצלחתי לחמוק באלגנטיות כהרגלי מלחשוב על זה אקטיבית אבל אז התחילו ההודעות והפוסטים.

בשנייה נשלחתי כמעט שני עשורים אחורה. לילדה קטנה ומבוהלת, אחת שיודעת שכל צעד שלה ישפט תחת זכוכית מגדלת. כמו ללכת על חבל דק בלי רשת ביטחון, רק מחכים שאמעד ואפול, אם רק היו מעריכים את המאמץ שלי כשלא נפלתי מאשר להשתמש בנפילה הבלתי נמנעת נגדי.

אני כבר לא חסרת אונים כמו אז, למדתי המון מאז. בזכות זה ובזכות עצמי, אולי גם קצת בזכותה. אני לומדת כל יום שהערך שלי לא נמדד לפי איך שאחרים תופסים אותי, אלא איך אני שקובעת שיראו אותי.

ותמיד זה מפחיד וקשה, להצטרך להתמודד כל יום, להילחם כל יום, לא לוותר לעצמי אבל גם לסלוח כשזה גדול עליי.

לפעמים פשוט מתחשק קצת לשחרר, להתפנק, לתת שידאגו לי כמו שדאגתי לאחרים כל כך הרבה זמן.

לפני כחצי שנה. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 7:08

צריך להיות מאוד פשוט אם אני כותבת מאוד בבירור מה אני מחפשת ורוצה, לא?

מסתבר שפחות.

עכשיו עם המנוי פונים אליי המון (גורלה של אישה ביולוגית בכלוב) כשברור שלא קראו את הפרופיל והמודעות שלי לעומק.

אני לא מצליחה להבין איך גברים* (בעיקר) רוצים שיתייחסו אליהם אם הם לא מוכנים להשקיע את המינימום האפשרי בהיכרות פשוטה?

יצאו לי מפה לא מעט דייטים וחוויות מוצלחות מאוד, כי יש אנשים שיודעים לתקשר כמו.... מוכנים לזה? בני אדם אמיתיים!! אבל הרוב המוחלט פשוט חושב מהזין הבדסמי ומוכן לעשות הכל בשביל אפשרות ליחס חוץ מלהיות אנושי.

אני באמת מתקשה להבין איך הם מצפים שקשר כלשהו יראה אם הם מראש באים בכוונה למלא רק את הצרכים שלהם.

אני מתוסכלת מדייטינג, מתוסכלת מעצמי, מתוסכלת מהלחץ והחרדה שקשורים לחגים ולכל מה שביניהם.

מתוסכלת שלא מצאתי מקום אמיתי לשחרר באמת, מתוסכלת שאני מרגישה שזה לא יחזור בחיים, מתוסכלת שאני כבר לא יודעת מה יכול להיות נכון לי.

אולי אני באמת צריכה גם לעשות חושבים על תיאום הציפיות שלי מעצמי ומשם להתפתח, אבל יכולים להאשים אותי שאני רוצה כבר להרגיש בנוח?

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 2 באוקטובר 2025 בשעה 14:13

היו דייטים מוצלחים מהכלוב, מי היה מאמין שיש פה גם אנשי שיח ולא רק קריפים ששולחים לי דיק פיקס במקום שלום.

אחרי כיפור רגיל ומלא חטאים קחו קצת דברים יפים מהשיעור האחרון של לייסינג ♡

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 21 בספטמבר 2025 בשעה 9:04

אני מתגעגעת להיות סאבית.

אני נהנית לשלוט, אני נהנית שאני מוצאת את הנישות שלי ואת הדברים שעושים לי טוב כשולטת; אבל אני מתגעגעת לאבד את השליטה הזו גם.

במשך הרבה זמן הרגשתי שאני מרצה אחריםות, שאני מנסה להיות מישהי שאני לא כדי להתאים את השליטה שלי לאחרים. אבל הבנתי שאני יכולה להיות אמיתית לעצמי ועדיין למצוא מי שיאהבו ויתחברו לזה.

אני מרגישה לאחרונה שאני מעט מחויבת לצד האחד על פני השני. אני מפחדת לתת את האחראיות הזו, שהיא כל כך גדולה, למישהם שאני לא יודעת בדיוק שישמרו עליי.

אני יודעת כמה כוח אפשר לקבל, אני לוקחת אותו לא מעט מאחרים, וזה מפחיד שוב להיות פגיעה כל כך. בכל פעם שסמכתי על מישהם עם הכוח הזה, זה היה לרגעים מאוד ספציפיים שהיה להם זמן סיום ברור, או שפגעו בי בחומרות כאלה ואחרות.

אני מפחדת שיכאיבו לי שוב, בנפש יותר מהכל. עד שאני מצליחה להיות יציבה קצת, אני לא רוצה שמשהו ירעיד את הספינה הזו.

אני מפחדת ששוב אני אכנס עמוק מדי, שאני ארצה יותר ממה שמסוגלים לתת לי, שאני אתאהב שוב בלי לדעת לעצור.

אני רוצה להרגיש בטוחה שוב, אני רוצה להרגיש שייכת ומוגנת.

אני רוצה לשחרר.

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 17 בספטמבר 2025 בשעה 5:47

אחרי כל כך הרבה זמן, יש לי שקט בראש.

כן, יש עוד הרבה מאוד לחצים ודברים לארגן ולסדר. כל פעם שאני מסיימת מטלה אחת שלוש נוספות מרימות ראש. אבל העובדה שאני בבית שלי, בלו"ז שמתאים לי, בצורה שאני הכי רוצה שאהיה, זה מביא שקט.

לא ידעתי שאפשר לחיות עם שקט שכזה. הראש שלי תמיד מלא במחשבות ובית שקט תמיד מרגיש לי עצוב. לא הפעם.

אני מטפלת בעצמי ובדברים שלי, בחתול שלי, במטלות בבית. זה קשה, ברור, אבל אני מצליחה להחזיק את עצמי מעל קו המים וגם לשגשג.

השקט נותן לי אפשרות לנשום, והרבה זמן לא הצלחתי לנשום באמת.

מרגישה שאני מוכנה לצעד הבא, להתחייבות הבאה, לריגוש הבא.

השקט יהפוך לסימפוניה ממש בקרוב.

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 14 בספטמבר 2025 בשעה 18:07

מבקשים יפה ומקבלים ♡

 

משני השיעורים האחרונים במוריקאי ♡ כל אחד עם חוויה אחרת

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 14 בספטמבר 2025 בשעה 14:43

יאללה סידרתי את התמונות מהקשירות האחרונות ובא לי להשוויץ

מי קונה לי מנוי כי אני סטודנטית ענייה שלא יכולה להרשות לעצמה?

לפני כחצי שנה. יום שישי, 12 בספטמבר 2025 בשעה 10:09

סתם סביר שאני איעלם שוב עוד כמה ימים

 

אבל התמקמתי בדירה החדשה בעזרת החברים המדהימים שלי. החתול שלי הרגיש בבית ממש מהר ואני כל כך שמחה בשבילו ובשבילי.

 

אני מרגישה שלמה אחרי הרבה מאוד זמן שלא. הבנתי שאני לא תלויה בשאריות של אחרים כדי להשלים את עצמי. אני מחזיקה את עצמי בפני עצמי, אני גאה בדרך שעשיתי ואני בדרך הנכונה להגשים גם הרבה מאוד מטרות שלא חשבתי שאגיע אליהן בכלל.

 

מזכירה לעצמי לכתוב פה גם כשדברים טובים ומסתדרים ולא רק בדיכאון. שיהיה נחמד גם לקרוא את עצמי בדיעבד.

לפני שנה. יום חמישי, 24 באפריל 2025 בשעה 15:49

סוף סוף הדברים מסתדרים

כבר כתבתי בפוסט הקודם לפני נצח שהעבודה טובה והיא עדיין כזו (אם כי גם מאוד מתסכלת)

הלימודים מתקרבים ואני מתרגשת ממש לחזור והפעם גם ממש לעשות מה שאני מרגישה שנועדתי לעשות

יש כיוונים חדשים מבטיחים שמרגשים אותי, גם אם לא לאורך זמן - מקצועיים ואישיים.

אני די מרוצה, content זו המילה המושלמת לתאר את המצב שלי.

לא רע, לא טוב, לא חזק, אלא מן רגיעה נחמדה ובינונית באמצע.

כמו מים פושרים ביום חם, מספקים בדיוק מה שצריך ומשאירים טעם לעוד שיודעים שיכול להיות.

 

ואני עדיין מודה, כל יום יותר מהקודם, על מה שיש ועל מה שאני מצליחה להשאיר בחיים שלי.

על החברים שהם כמו משפחה אמיתית, על הצלחות קטנות וגדולות וגם לפעמים על עצמי.

נשימה עמוקה ודברים מסתדרים, גם כשנראה שלא.

 

כרגיל, נשארת אופטימית כי אין ברירה אחרת, אבל עכשיו גם כי יש כמה סיבות לא רעות.