תהיות וצעצועים מצייצים

ארגנתי עם הבסטי המושלמת שלי מסיבת פורים היום בערב ואני מאוד מאוד מתרגשת, זה סיום מושלם לחודש מהגיהינום ואני בטוחה שיהיה ממש כיף וטוב, זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו ♡

עוד מתלבטת מה ללבוש, מאסטר גם יהיה שם בשיחת וידאו וישחק איתי ואני רוצה להיות הכי מושלמת שאפשר.

הראיתי לו את האופציות לתחפושות והוא בחר שאהיה ספיידרגוון, שאני מאוד שווה איתה

אבל חשבתי אולי גם לעשות משהו בנוסף, לכשארצה לשחק ולא להיות כלואה בתוך בגד גוף מחמם למוות

עוד מתלבטת אם לשחזר מפורים של שנה שעברה את הסט המטורף שלי שגם נותן לי תירוץ ללבוש את הנעליים האהובות שלי

או סתם לשחזר את הלוק האלווין שלי משנה שעברה

בקיציר הצילו. אם יש לכם תובנות אשמח לשמוע כי אני צריכה להיות מוכנה כבר בשבע ואני ממש לא יודעת מה לעשות 🥲

אז אחרי שחזרתי לשחק בצד הסאבי יותר, ננטשתי פעמיים ללא אפטרקייר, בשתי סיטואציות שונות עם שני אנשים שונים שאני מאוד אוהבת ומעריכה.

זה מוזר, שיש לי ציפיות כל כך גבוהות מעצמי כשאני שולטת, וגם ציפיות גבוהות מאחרים ששולטים עליי כי לא כל אחד ראוי - ועדיין אני מוצאת את עצמי ממוטטת, בוכה, שבירה.

אפטרקייר זה לא זכות, זה לא משהו שעושים רק כי זה נחמד, זה לא משהו שאפשר לוותר עליו אם צריך.

האם אפשר להסתדר בלי אוכל לתקופה ארוכה? בוודאי. אבל אם אתה מורעב ויש אופציה אחרת, זה לא מומלץ בלשון המעטה.

הנפש שלי נשרפת וזה כואב כי נתתי אותה לאנשים האלה, סמכתי עליהם שלא יפגעו. ואני בטוחה שהם גם לא התכוונו, אבל אני מצפה ליותר כי מגיע לי יותר.

פעמיים באותו השבוע, אחרי שבוע מהגיהינום.

אם חשבתי שאי אפשר לרדת יותר נמוך ושיהיה יותר גרוע... אני תוהה מה מחכה לי בשבוע הבא.

*יודעת שישתפר בסוף, אבל כרגע זה ממש קשה לחשוב על זה ואני צריכה לפרוק כי כואב לי ואני בוכה כבר שעה*

נשבעת שאני במצב הכי מחורבן שהייתי בו כבר תקופה ארוכה אז במקום פוסט מתלונן קבלו את הקעקוע המטורף החדש שלי.

מי שרוצה עבודה מקצועית, נעימה ופשוט יפייפיה, דברו איתי ואפנה אתכם למקעקעת המושלמת שלי. לכל דבר גיקי וקינקי וחמוד ונפלא, תתמכו באומניות ואומנים מהקהילה שלנו.

עייפתי מלהכשל ולנסות שוב ושוב ושוב ושוב עד שדברים לא מסתדרים ואני פשוט מתייאשת.

עייפתי מלרצות, לעשות מה שמצופה ממני ויותר מזה. גם ככה זה לא מספיק לאף אחד אז מה הטעם בכלל להשקיע את כל האנרגיה המיותרת הזו?

עייפתי מלפתח את כל תקוות השווא שבסוף גם ככה אני לא מצליחה להוציא לפועל כי אני פחדנית מדי, חלשה מדי, טיפשה מדי.... אני מדי.

עייפתי מלנסות גם כשאני יודעת שנידונתי לכישלון והפסד, מלדעת שלא משנה כמה אני אשקיע תמיד תהיה אותה תוצאה מאכזבת.

עייפתי מלצפות שדברים יסתדרו מעצמם רק אחרי שאשבור את סף הדמעות שלי, לצפות שאחרים ייתנו לי את האישור שאני נואשת אליו.

עייפתי מעצמי ומהניסיונות המגוחכים להפוך למשהו שמעולם לא היה לי סיכוי להיות.

אני עייפה, לחוצה וסתם במצב נואש.

אני רוצה שהוא יהיה כאן, אני רוצה לחזור להסתשן, אני רוצה שייגמרו כבר המבחנים ואוכל להפסיק להתלונן.

אני מתגעגעת להרגיש יפה, להרגיש סקסית, להרגיש נחשקת

אני מתגעגעת לאינטנסיביות, לסשנים שגרמו לי לפקפק בשפיות שלי, מתגעגעת למשימות שיכולתי להרגיש גאה בהן

אני מתגעגעת לזמנים שהרגשתי שייכת, שהייתי מחכה לפעם הבאה, לחיי חברה ולהיות בטוב עם אנשים שכל כך איכפת לי מהם ואיכשהו הצלחתי להרוס את הקשר איתם בשנייה

אני מתגעגעת להיות שלמה עם עצמי, מאושרת, שיהיה לי זמן לדברים שהם לא חובות, להנות מהדרך ולא רק לחכות שתגמר

עד אז ממשיכה לחפש צומי מכל מקור שלא יהיה.

תגידו לי שאני יפה או שאני אעשה עליכם שיימינג בבלוג שאף אחד לא קורא 🔫

אז חוץ מהמבחנים אני מוצפת בעומס בלי פרופורציה. מה הבעיה שפשוט אעזוב את התואר, אמכור את שתי הכליות שלי ואעבור לטימבקטו?

אני רוצה לצלם שוב תמונות יפות, שאני ארגיש טוב עם עצמי. אני רוצה להסתשן שוב, זה כל כך חסר לי. אני רוצה לטוס לחו"ל, לא טסתי עוד מלפני הקורונה.

עד אז, נחפש אישרורים מחברות ומזרים בכלוב בנוהל.

אני שונאת את התחת שלי, אבל מאסטר ביקש שאצלם לו אותו, אז עושים. מזייפים אהבה עצמית עד שהיא תופסת.

אז הגיעה ההזמנה שחיכיתי לה מאוד. הרשיתי לעצמי להתפנק במשהו שתכננתי עליו כבר זמן רב וזה התעלה על כל הציפיות שלי.

גם קיבלתי פלוגר חדש, מפסק רגליים למיטה, כפפות לפאפי פליי ועוד כל מיני מתנות מהדוד עליאקספרס.

סך הכל מאוד מרוצה. ממליצה 10 עטיפות ניילון מיותרות מתוך 10. הכל עלה בערך דולר אבל עם כמות פלסטיק שיכולה להרוס גלקסיה.

רגשות אשם? קצת, אבל לפחות אני יפה.

כשאתה יודע שפגעת ויצאת חרא אבל ההשלכות מגיעות גם עלייך? כשאתה יודע שאתה לא יכול להתלונן למרות שקשה לך? כשנגמרים הכוחות ואין על מי להשען כי אתה זה שמרחיק אותם ממך?

כן, אז כזה.

ועד שארגיש טוב יותר, הנה מימ מטומטם מאוד של פוקימון.

נעדרתי שבועיים מהלימודים, ומהחיים שלי בכלל. זה היה טוב לקבל הפסקה שכזו, לנוח מהלחץ היומיומי, להתמקד בהחלמה.

מצד שני, עכשיו אני משלימה את החוסרים, אני חוזרת לשגרה רק בקושי. אני מרגישה יותר טוב, אבל לא טוב מספיק כדי לחזור למה שעשיתי.

אני רק רוצה לישון ולא להתעורר אבל גם לכבוש את העולם.

נו, אולי הגיע הזמן לצאת מהמיטה על אמת ולחזור להנות קצת? או שסתם יש לי fomo פסיכי על כל מה שאני כביכול הפסדתי ויכולה עוד להפסיד?

בינתיים, חלק נוסף מהקנייה האחרונה הוא הפיג'מה המהממת הזו. לא רוצה להוריד אותה לעולם למרות שקר לי פיצוצים. כן, זו פיג'מה מכופתרת שת במבי ולא רואים טוב, תסלחו לי.

נזכרתי במשימה שבן הזוג שלי נתן לי לפני מלא זמן. "תכתבי לי בפירוט על כל הדברים שאת אוהבת ורוצה לנסות, הפנטזיות הכי מלוכלכות שלך".

כמובן שאני, הבראטית המסריחה, לא יכולה פשוט.... לציית 🤢🤢

שאלתי אם אני חייבת ממש לכתוב במילים או שאני יכולה למצוא פתרון יצירתי אחר. ידעתי שהוא יהיה מסוקרן מספיק כדי לאשר.

לפניכם, היצירות הנפלאות שלי.

וכמובן, ג(ל)ולת הכותרת

נכון שציפיתם לניודז שוב יא חרמנים???