לפני שנתיים. 27 ביולי 2022 בשעה 18:37
הוא נתן לי כל כך הרבה משימות כתיבה על הדברים שחווינו ואני מתחילה ולא מסיימת.
החיים שלי עמוסים וכל מה שאני עושה זה נותנת לעצמי לשקוע לקרקעית מבלי לנסות אפילו להאבק בגלים.
אני מצליחה רק בקושי להיות שם בשביל אחרים, אז בטח שלא בשביל עצמי. מה עם מסיכת החמצן שלי? כבר שכחתי שאני חייבת לדאוג לעצמי ורק אז למי שחשוב לי?
אני נעה בין כלום מוחלט למחשבות כפייתיות. איכשהו שני הקיצונים האלה דומים בצורה משתקת.
למה אי אפשר פשוט לכבות את עצמי לתקופה הקרובה ולהדליק כשהכל יגמר?
