אז אחרי שחזרתי לשחק בצד הסאבי יותר, ננטשתי פעמיים ללא אפטרקייר, בשתי סיטואציות שונות עם שני אנשים שונים שאני מאוד אוהבת ומעריכה.
זה מוזר, שיש לי ציפיות כל כך גבוהות מעצמי כשאני שולטת, וגם ציפיות גבוהות מאחרים ששולטים עליי כי לא כל אחד ראוי - ועדיין אני מוצאת את עצמי ממוטטת, בוכה, שבירה.
אפטרקייר זה לא זכות, זה לא משהו שעושים רק כי זה נחמד, זה לא משהו שאפשר לוותר עליו אם צריך.
האם אפשר להסתדר בלי אוכל לתקופה ארוכה? בוודאי. אבל אם אתה מורעב ויש אופציה אחרת, זה לא מומלץ בלשון המעטה.
הנפש שלי נשרפת וזה כואב כי נתתי אותה לאנשים האלה, סמכתי עליהם שלא יפגעו. ואני בטוחה שהם גם לא התכוונו, אבל אני מצפה ליותר כי מגיע לי יותר.
פעמיים באותו השבוע, אחרי שבוע מהגיהינום.
אם חשבתי שאי אפשר לרדת יותר נמוך ושיהיה יותר גרוע... אני תוהה מה מחכה לי בשבוע הבא.
*יודעת שישתפר בסוף, אבל כרגע זה ממש קשה לחשוב על זה ואני צריכה לפרוק כי כואב לי ואני בוכה כבר שעה*
