רציתי לפרסם שם באנונימי והבנתי שגם פה זה חצי אנונימי גם ככה כי אף אחד לא קורא.
התגעגעתי אלייך כל כך. כל דקה של שיחה, כל זווית של חיוך, חתכו את הלב שלי כמו סכינים מחודדות.
התגעגעתי אלייך כל כך. שיודע להצחיק אותי, לרתק אותי ולגרום לי להתנהג כמו נערה מתבגרת.
התגעגעתי אלייך כל כך. לתחושות שאתה מעלה בי, שאני רצויה ואהובה, שאני יכולה לאהוב בכל ליבי ויותר ממנו.
התגעגעתי אלייך כל כך. השיחות לתוך הלילה, האיכפתיות שאתה מרעיף עליי, המחשבה שתמיד עוברת בראש - מתי שוב ניפול?
התגעגעתי אלייך כל כך. לצחוק ולדבר על דברים שאף אחד אחר לא מבין, לחוות ולעשות את השגרה שכל כך אהבנו, לכאוב שזה קרה לנו.
אני מתגעגעת אלייך כל כך. אבל אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שנזכר שאי אפשר לחיות בחלום הזה. לא באמת.
אני מוכנה לסלוח, הלב שלי מוכן לכאוב שוב ושוב ושוב, אני מוכנה לעצור את הנשימה עד שתגיד לי שאני שלך.
אבל עכשיו אני כבר לא יודעת אם מה שהתגעגעתי אליו כל כך זה מה שאתה יכול להביא לי.