לפני 16 שנים. 28 בנובמבר 2007 בשעה 8:11
בסוף כל לילה שמעונן יבוא יום עצוב,
איתך ברח לי גם הזמן, הזמן שלא ישוב מבחינתי,
זרמת לתוך הדם נכנסת בדלת האחורית היית כל כך משמעותי,
חבר כבר לא תהיה,
כן זה נכון הפה שלי אקדח והמילים שלי כמו כדור לראש,
נתת לי שמיים לבנים נעלמת ואיתך כל הזמן הזה חלף,
הלכתי אחריך וביקשתי רק לא ליפול בשתי כפות ידייך,
לקחת את כל הפחד איתך שנעלמת,
וטוב שקרה דבר אחד!
זה גרם לי לנצח במלחמה!!
עכשיו מצאתי מנוחה..