מגיע בשעת צהריים אלייך כשבדרך שתיתי קפה משקה קר.. מה שנקרא מסודר.
אחרי חיבוקים ונשיקות שיחה קצרה את חוזרת למטבח להמשיך בהכנות לארוחת ערב אני מתיישב בסלון את מגיעה מורידה לי נעליים מסתכלת שאף אחד לא רואה ומנשקת את רגליי מתרוממת מציעה לי קפה.. אני אומר שלא
חוזרת למטבח ואני איתם..משחקים צוחקים ואת בערך כל שתי דקות את מציעה לי משהו משקה אוכל ואני...אני מנקודת מבטי משקיף על הכול נהנה מהרעש מהצחוקים שפשוט טוב לי. את לא מבחינה ברגעים אלה שכרגע אני נושם את כולכם מאושר מאוד חי את החלום מתכנן בעוד רגע כשאקח מספיק אויר לבוא אלייך למטבח ללטף ולעזור לקטנה שלי שכל כך משקיעה.
ורק בדיעבד לאחר ימים מבין אותך, פשוט לא ראיתי אותך לא ראיתי את הצורך שלך לעשות עבורי לא ראיתי את הצורך שלך לתת לי וזה לאחר כמה ימים שלא נפגשנו ולך היה כל כך חסר להתמסר לרצות לענג.
ולא ראיתי אותך.
ורק לידיעתך נתת לי בעצם הנוכחות שלך בעצם הרצון שלך הצורך הזה שלך מולי החמיא עינג וגרם לי לגאווה גדולה. ולתחושת שייכות לתא המשפחתי.