לפעמים היה לנו נוח שם..
אמרת לי אמרת לו "הינני אני מוכנה אדוני"
וגלשנו לתוך האפלה... המוחות שלנו נפגשו נפרדו בחרת בחירה בחירה שפגעה בך
ואז חזרתי לתמונה.... את, כן את הבנת את מה שאת ברחת ובורחת ממנו כמעט מהחודש השני שהיינו יחד.
לקח לך חודשים להגיד את זה בקול.
זקוקה צריכה תהיה בבקשה ותודה.
אמרת ואני שלא כמו בני אנוש השתן לא עלה לי לראש. קיבלתי הבנתי מתוך אהבה מתוך רצון אמיתי להוכיח לך שרק את נחשבת בעיני.
אך היוצרות התהפכו... ראית זאת בעצם כחולשה. שבועיים לקח להראות לך שזו לא חולשה אלא חוזק.
שבועיים שבקושי נגעתי בך. אבל דיברתי הזזתי ימינה שמאלה למעלה למטה.
ובאותה שבת שכן נגעתי בך.. כבר עברת שלב בהכלת הכאב.. בשימוש בך בהתמסרות עלית כמה מדרגות... ביקשת מה שפחדת ממנו....
היית כחומר ביד היוצר....ואני יצרתי.
כתבת לך שיר ערס לסבל ופרדוקס כדי להאשים... אבל זה כבר נכתב בספר הספרים...
ניסית לכבות את הלהבה כדי שהאופל ישלוט..
אך את לא תודי הלהבה בתוכך לא כבתה.. את תבחרי מאהב כדי להוכיח לי לעולם לך ששיחררת את תקחי מאהב ותדמעי במיטתו....
את תבחרי מאהב ותחזיקי בו חזק הוא יהיה מאולף לצרכייך גם אם הוא זה שמחזיק בשוט..
הרי את צריכה להוכיח שצדקת.. ששיחררת
ואת לא תודי לעולם. אבל את רוצה את זה אפל יותר.. רק לא יודעת איך לרדת מהעץ.
ולא לא חייבת להיות שם בושה.ואת אולי שבורה אבל המרפא מעבר לפינה..
ויותר מפעם אחת ידעת לומר.. צריכה זקוקה , בבקשה...
ותאמיני או לא אני בעד שתמשיכי במסע.. הוא רק ילמד אותך גם אם יכאב.
אדליק לך מיליון נרות להצלחה.
השד שהם כבר מאולף... רק צריך לדעת להאכיל אותו.
תצלבי אותי.
לא את אהבתי.