לפני 3 שנים. 6 באוקטובר 2021 בשעה 12:58
אני לחוצה, בקושי מצליחה לשבת בשקט.. להכיל את כל ההתרגשות שיש בתוכי. כמה פעמים בחודשים האחרונים הרגשתי כמו ילדה קטנה שעומדת באמצע מגרש משחקים ענקי, לא ממש יודעת את החוקים, לא יודעת מה עושים, רק רוצה להיות חלק מהמשחק... חלק ממך... מוכנה ללמוד את החוקים בשביל לשחק איתך ... המחשבות רצות בלי סוף ואז..
דפיקה בדלת..
הוא נכנס.
צעיר, לא מאיים, חמוד, מחייך חיוך קטן.. נשימת רווחה... נרגעת מעט...
אתם מדברים ביניכם ואני מרגישה צורך לעשות. עשייה היא חוף המבטחים שלי.. אני מסדרת, מארגנת משקאות, מסדרת פלייליסט וזהו אין יותר מה לעשות... אתה מנסה לדבר איתי בין לבין אבל אני חוזרת שוב ושוב עם הראש למסך, עוד דרינק להרגעת העצבים הרופפים. האם אני אעז? אעז לנפץ את מעט הגבולות שעוד נשארו לי בעצמי?
המבוכה משתלטת על כל חלקה בגופי, מנסה להשתתף בשיחה... הראש לא מצליח להשלים מחשבה שלמה, המתח מורגש בכל נים בגופי. בשלב מסוים אתה שואל אותי משהו, אני אפילו לא יודעת מה, המציאות מעורפלת מרוב חרדה, אתה יודע שאני לא יכולה לענות, אתה תמיד שם – אני מרגישה אותך שומר עליי, אתה נותן לי בטחון להישאר, לא לברוח, להעיז. מצמצם את השאלה... שאלות של כן ולא. את זה אני יכולה להבין, זה טוב לי. אני כל כך מעריצה אותך על זה שאתה מצליח להכיל את המתח שלי ולהשקיט את החרדה.
אני בד"כ כל כך טובה בלקלוט כל ניואנס בחוויה של אחרים אבל במיקרה הזה אין לי מושג על מה דיברתם, איך הרגשתם... אני יכולה להתעסק רק בדבר אחד.. להביא לך את מה שאתה צריך כדי להלקות אותי עד רגיעה. אתה מכוון באצבע והגוף שלי כאילו נענה לך בצורה אוטומטית, נכנס לפוזיציה.. הטוסיק מזדקר מעלה, החזה נמרח על הספה והלחי נשענת על הבד המוכר והנעים.. אתה מלטף אותי ואני מתמוססת לתוך ידייך. הצלפה ראשונה, כמעט לא מורגשת, אני מזיזה את האגן מצד לצד, קצת מתגרה קצת מספרת לך - חזק יותר..
אתה מחליף שוט ובהצלפה הבאה אני כבר מתקמרת ונאנחת.. ועוד אחת.. הקצב נשאר קבוע העוצמה עולה במקצת. מוכנה לספוג כל כאב כדי להרגיש בהפסקות שבין לבין את השפתיים שלך מנשקות ואת הידיים שלך מלטפות... "הזמן שלך עם מכנסיים נגמר" אתה מכריז והלב שלי מתחיל להאיץ.. אני רוצה לקום להוריד אותם אבל אתה מחזיק את הגב שלי במקום שולח יד ופותח את הכפתור.. מושך מעליי את המכנס... אני כבר כל כך מרוגשת ורטובה שאני לא יכולה להכיל את עצמי. כל מה שאני רוצה זה להרגיש את הידיים שלך, אותך בתוכי. אתה לא מתרגש, ממשיך להצליף על העור הכמעט חשוף, רמת הכאב קופצת ואני מתענגת על כל הצלפה... אתה מגיע כמעט לקצה היכולת שלי אבל תמיד עוצר בדיוק בזמן. גם ברגעים הכי מבלבלים כשכואב לי ברמות קיצון אני לא יכולה להפסיק אותך, אני רוצה לבדוק עוד רגע, איך זה ירגיש, איך זה יהיה? אצליח להכיל גם את המכה הבאה? האם תלטף או תרביץ? תנשק או תצליף?
אני לא יודעת מה עובר על האורח שלנו בזמן הזה, אני הולכת ומתעטפת בערפול נעים... אתה מוריד ממני גם את הגופיה, התחתונים ובסוף איכשהו גם החזייה יורדת.. אני מוצאת את עצמי חשופה, פגיעה, עירומה מול שני גברים לבושים מידי... אני מובכת ומתענגת על התחושה הזו, מופתעת וחושבת לעצמי כמה רחוקה אני מאיפה שהייתי וכמה זה מדהים לחוות את העונג המדהים הזה. כמה לא הייתי יכולה לדמיין את עצמי במצב כל כך חשוף רק כמה חודשים קודם..
אני נרטבת בזמן שאתה מוריד את המכנס וחודר אליי, גואל אותי מייסוריי מבוכתי. אין זמן מסודר, קשה לי אפילו להגיד מה קדם למה... אני רק יודעת שכל מה שאני רוצה זה להרגיש אותך בתוכי עוד ועוד ...
ברגע הבא שאלת אותו, רוצה אחי?.. ואני? מתמוגגת. קשה להסביר מה כל כך מגרה ומענג, ברגע הזה שאתה מוכן לחלוק אותי, שאתה מדבר עליי כאילו הייתי לא יותר מצעצוע שאתה עכשיו מציע לחבר לשחק בו ... ואז הוא מוריד את המכנס והלב שלי מחסיר פעימה. בתוך ההתרגשות והשתוקקות הגדולה אני שוב נבהלת, ממנו, ממך, מהביחד.. מהגודל שלו.. אני לא רוצה להיבהל, רוצה לנסות להישאר בשליטה... תודה לאלי האלכוהול.
אתה מיד אומר משהו עליו, על הגודל האינסופי שלו וזה גורם לי לרצות הרבה יותר להצליח להישאר רגועה... מנסה לעשות סדר בראש ולמצוא מה קדם למה, לא מצליחה.. החושים שלי עדיין מעורפלים מעוצמת החוויה. ברגע אחד הוא חודר אליי, נהנה מכל הרטיבות שאתה יצרת בי. אני נדרכת ונעה בין כאב מוחלט להנאה צרופה... כל החושים שלי מתערבבים. הריח שלו ושלך, הטעם, התחושה.. הכל מתערבב להצפה חושית מציפה, מענגת ונעימה... אני באקסטזא מוחלטת... מרגישה את גופי וחווה אותו מתוך ומחוץ לסיטואציה.. מרגישה הכי בתוך והכי בחוץ...
ברגע אחר אני מוצצת אותך לתוכי ואז הוא מגיע וחודר אליי בתנוחה החביבה עליי מכולן... אני מרגישה אותו עמוק בתוכי עד כדי כאב. אני מרגישה אותך בתוכי עד כדי מחנק. כל אחד מוביל אותי עד לקצה מקצוות שונים.. הרגע המוטרף, המטורף, הלא הגיוני הזה שבו אני נחדרת מכל כיוון, וההנאה.. ההנאה הזו מאיימת לשבור אותי.. אני לא יכולה להכיל את כל העונג הזה... ואני רק לא רוצה שהוא ייפסק..
אני על הגב ואתה מתרחק, הוא מכאיב לי, אני לא יכולה יותר, אני כבר מבינה שעברתי כל גבול של עצמי ושזה בסדר גם לעצור, אבל אני לא יכולה. לא יכולה לעצור לא יכולה לחזור לא יכולה ללכת אחורה, רק רוצה עוד ועוד ועוד... אתה חוזר, בוהה בנו מרחוק ואני מתמלאת בתחושה שאני לא מכירה, אני מסתכלת על הפנים שלך ורוצה שתמשיך להסתכל עלינו משם אבל גם רוצה אותך הכי קרוב שאפשר. הייתי רוצה לקרוא את המחשבות שלך ברגע ההזה... להבין טוב יותר מה עובר שם בעודך מסתכל עליי מתחתיו.
אתה מתקרב ואני מיד שולחת אליך יד, רוצה להרגיש אותך מתקשה חזרה בין הידיים שלי, בפה שלי.. אני מבקשת מהאורח להפסיק ומוצצת אותו קצת, בזמן שאני מחזיקה אותך. להחזיק 2 סטים של אשכים ביד, זו חוויה שקשה לתאר במילים. מרגישה הכי זנותית והכי כעוצמתית שאפשר להרגיש. העוצמה הזו של להחזיק את כל הגבריות שלכם בידיים.. המבטים שלכם.. האנרגיה המינית המטורפת שאופפת את שלושתינו... אופוריה!
ואז אני מפנה את הראש אליך ... התגעגעתי אלייך מאז שיצאת ממני..
ושוב שאלה מתגנבת, מחשבה זדונית, האם אני אעז? גבול אחרון? אחד נוסף ליום המוטרף הזה?
אני מחזיקה אותך, מלקקת, יונקת.. רוצה לשאוב את כל כולך לתוכי.. אתה שואל ובפעם הראשונה מזה חיים שלמים, אין דבר שאני רוצה יותר מאשר שתמלא אותי בך... אני מהנהנת... הלב שלי מאיץ בחרדה ולחץ, הראש שלי מתמלא במחשבות מחרידות, כל כולי מוצפת בחשש...
ואז אתה נוזל לתוכי והכל דומם...ליבי הולם, מרגישה אותך מתפוצץ לתוכי בהתפוצצות עדינה כזו, באולי בעצם היא כל כך אתה... ואתה טעים.. ואני מתענגת על הרגע... מופתעת ממך, מהטעם שלך, ממני...מהסיטואציה, מהתעוזה, מהביטחון שלי בך, מה בך גורם לי לסמוך על עצמי כל כך? להרשות לעצמי לעוף כל כך גבוה ורחוק? קשה להסביר את ההלם מצד אחד ואת תחושת האושר מהצד השני... מתמסטלת על אדי העונג.... מפוצצת מהנאה שלא תיארתי לעצמי שאוכל לחוות בעוצמות כאלה...
