אתה.. אתה תופס אותי לא מוכנה.. אתה מפתיע אותי, או יותר נכון אני מפתיעה אותי מולך. בכל רגע אני מפנימה יותר לאן הדרך מובילה, מקבלת על עצמי בהבנה מעמיקה את ההתמסרות אליך. חשה איך כל צעד לכיוונך מתלווה ברצון עז לקרבתך, הערכתך, בכמיהה מוטרפת ומוזרה לשייכות.. להיות שלך.. חוויה חדשה ומוזרה. היא שונה מכל מה שהכרתי ודורשת עליי לקבל חלקים בי, חלקים אפשריים בקשר שאני לא מכירה.
חרדה, שמחה, בהלה, התרגשות, בעתה, ציפייה.. הכל מתבלבל ביחד בתוך הראש... לקראת הסשן בשישי. הוא הראשון שבו אני כבר מבינה את מערך הכוחות, מבינה איפה אני ומי אני בשבילך, מי אתה בשבילי.. דום. מתלבשת בשבילך, ורק ברגע שבו אני עטופה בחיבוק שלך, רק אז מתחילה להתפרק מעט החרדה. אתה מכיר את כולם וכולם מכירים אותך ואני מרגישה כמו בובה קטנה שתלויה על זרועך, מובכת וגאה...
נושך, מפליק, מציג ומשחק בי קצת לבד ועם אחרת, אומר בדיוק את המילים הנכונות. מפחיד אותי כמה טוב אתה מכיר אותי בכל כך מעט זמן. משאיר אותי דרוכה, משאיר אותי בקצה, אומר בדיוק מה שאני צריכה לשמוע כדי להתחמם ולהיפתח עוד ועוד. כשאתה אומר לי שבי כאילו אתה קורא את מחשבותיי, וברגע אני מתיישבת על ארבע, צמודה לירך שלך מחזיקה בך חזק, ואתה מלטף לי את הראש ואני מרגישה כל כך בטוחה.
פתאום פנים מוכרות ווניליות – עולמות מתנגשים, הם מכירים חלקים כל כך אחרים שלי, מאלצים אותי להתעמת עם עצמי. מאבדת ביטחון ואתה, קורא אותי כמו ספר פתוח, מבקשת מתיישבת ומחבקת את הירך שלך, המגע שלך, הליטוף שלך מחזיר אותי למקום שלי ואני משחררת את המלחמה הפנימית. ממש כאן לרגליך, זה מקומי.
מתחילים, הדבר הראשון שאתה מוציא מהתיק מעלה בי חיוך מהפנים לחוץ... החבלים שלך. אני מרגישה עטופה, בטוחה ומוגנת. עם הקשירה עליי אני מתבקשת לסדר את הכלים, תחושת פחד וחשש מאכזבה ממשיכות לנקר בי על אף כל ההרגעה וכל המילים. שתי נשים נשארות איתנו במרחב שתחמת ואני חשדנית מחד אך סומכת עליך כל כך מאידך. עצמי עיניים, שוב קורא אותי וכורך סביב ראשי משהו שחור והעולם נעלם. בין חוש הראייה שננעל לבין החבלים שעוטפים אותי העולם הולך ומתפוגג...
אתה שואל משהו ואני עונה כן כשבראשי "הרי אני כבר שלך, תעשה בי כרצונך". עומדת שם ערומה ומחשבות שנעות בין מאיפה האומץ לבין ציפייה להרגיש כל מה שתחליט להעניק לי. הכאב מתחיל דרך הפטמות, משעין קדימה וידיים נשיות ומלטפות מחכות לי, משכחות, מרגיעות. העולם חוזר ומתערפל. אתה מתחיל להלקות.. לא בטוחה אם שוט, פלוגר או יד חשופה, כל פעם הכאב משתנה ואני רק יודעת שיש רגעים שאני מרגישה שאני עומדת ליפול מהרגליים מעוצמת הכאב. הגרביון נקרע, זנב חודר אליי ואני כאן ולא כאן, צווחת ובד בבד נעלמת למרחקים.. גם השעווה לא מאחרת לבוא ואני כבר מתנתקת לרגעים יותר ויותר ארוכים, הכל מתבלבל לי יחדיו ואני מנסה לאחוז ברגעים...
המגע עוזר, אני מחזיקה אותה ונזכרת כמה אתה רואה אותי ויודע לדאוג לי לעזרה הרגשית שאני צריכה, החזקה כל כך ממשית שתעטוף אותי מול הראש החרדתי הזה שלי, דמעות קטנות של אושר זולגות ממני כשאני מחזיקה אותה ומודה לך בליבי. אתה מגיש לה את הוונד ועכשיו לתוך כל הטירוף העוצמתי הזה נוסף גם הרטט על הדגדגן שלי ואני מתחילה לרטוט ולכשכש בזנב אל מול עוצמתך...
בין לבין המחשבות שלי רצות, אני ערומה, בכלוב שליד הבמה – ערומה. עומדת שם מולך, מול מי יודע מי עוד ואומרת תודה.. תודה שאני לא צריכה לראות את מי שרואה אותי, רק להחזיק ולהטמיע כל רגע, כל מגע, כל שימוש שאתה בוחר לעשות בי.
אתה מושיב אותי ומחליף את הוונד... נר מתחיל להישפך עליי ואני נושמת עמוק, צועקת ומתענגת וכל התחושות והרגשות מתערבבים יחדיו. אני מרגישה ויודעת בדיוק מה עומד לבוא, אתה לוחש לי שמותר לי לגמור ואני בהוקרה. אתה מחדיר אליי אצבעות והאורגזמות נעות בתוכי ברטטים אינסופיים מלווים בנהר שהוא אני כתוצר שלך..
אני? שלך, אתה יודע לתפעל אותי ואין שום דבר שאני צריכה/ יכולה / רוצה לעשות פרט ללתת לך את כל מה שיש בי. אני מתמסרת אליך ומשחררת ומרגישה איך הנביעה מתוכי לא מפסיקה גם כשהידיים שלך כבר לא בתוכי.. ואני מופתעת מהגוף שלי, ממה שהוא עושה... ממה שאתה מעורר בו ממה שאתה מאפשר לי. גומרת ברצף בלתי פוסק שמרטיטה את דופי הפיזי ואת נשמתי.
אחרי דקה של נשימה אתה מושך אותי, עדיין בכיסוי עיניים לרגליך.. ואני נשענת שפופה על הברכיים על כף רגליך. בהוקרה והתמסרות שלא ידעתי עד היום. אתה מרים אותי לאיטי... מסיר את כיסוי העיניים, עדיין ערומה אני נשפכת לתוך החיבוק שלך.. אחרי שאני כבר לבושה אני מחבקת גם אותה שליוותה, ומודה לה. חוזרת לחבק אותך לעוד חיבוק ארוך, אתה לוחש לי מילים נעימות ואני ..? רק עכשיו אני מבינה, מבינה מה זו התמסרות, מה זה לסמוך ולבטוח, מה זה להרגיש שכל כך רואים אותי.
אני מתרגשת כל כך מהעוצמות שלך, מהעוצמה של מה שקורה כאן.. אני לא יכולה להסתיר את ההתרגשות והציפייה, לא יכולה שלא לחכות ולהבין מה זה עוד אומר להיות שלך...
