הגעתי לערב הזה עם ציפיות נמוכות מעצמי....
הפעם האחרונה שספגתי ממך כאב הייתה אי שם ביומולדת שלך ב 22.9, מה שמרגיש היום כמו היסטוריה רחוקה, עולם אחר שאיננו עוד... הגוף שלי לוקח לו זמן לחזור לעצמו ואחרי כמעט חודשיים בלי, באתי בעיקר בהתרגשות גדולה לחזור למועדון, לאנשים, לעמוד שם כמעט ערומה מולך ולספוג כל מה שאצליח...
כמה התגעגעתי להתלבש, להתאפר, לדייק את עצמי כמה שיותר למה שאני מקווה שתאהב לראות, לשחק... שתהיה גאה בכלבונת שלך שמרקדת מולך...
ואז אתה אומר לי שאתה רוצה לצרף את הברבורה האלגנטית הזו, שאני מסתכלת עליה ביראת כבוד והשתאות. נבהלתי לרגע ובו בזמן סמכתי עליך וסמכתי עליה. ואחרי שיחה קצרה גם התמלאתי בהתרגשות..
מורידה ומקפלת את הבגדים, הלב מתחיל לפעום...
הידיים שלה מתחילות לעבור עליי.... למשש... כאילו מחפשת ללמוד ארץ חדשה ולא מוכרת...
המגע הולך ומסלים בדיוק בקצב המדויק לי...
שריטות שמרטיטות לי את הנשמה...
אחיזה איתנה בפטמות ..
הלקאות חוזרות ומתחזקות שמפילות אותי מהרגליים...
סף הרגישות שלי בהחלט נמוך מידי אני חושבת.... ונעמדת חזרה בחיוך...
היא ממשיכה ואני שוב מוצאת את עצמי מקופלת, קטנה, צמודה לקיר...
היא מלטפת, מנשקת... וזה מעיף אותי כל כך גבוה...
הרגע הזה שאני מרגישה את היד שלך מלטפת את הפנים בתוך המגע שלה, מתענגת על כף היד שלך, מתגאה, מתמלאת כוחות...
מתרוממת שוב על הרגליים, וככה אנחנו במחול כזה קטן משלנו שבו היא שוברת אותי אט אט, עד שאני מתקפלת על הרצפה לגור קטן ועוד ליטוף, נשיקה שמחיים אותי מחדש...
התנועה בין המגע המלטף, העוטף, החושני הזה .. לבין הכאב... החיבוק, הנשיקה, התשוקה, המכה, השריטה... הכל מתערבל ביחד ואני מרחפת לי....
אני נעה בין כאב לעונג כשאתה מחליט לקחת אותי לגלגל...
אני מחייכת בעוד הרצועות עוטפות ומעגנות אותי, מתרגשת כמו ילדה קטנה שמחכה בתור למתקן בלונה פארק.. תמיד אהבתי מתקנים... תמיד הייתי אקסטרימית.. והנה אתה עומד לתת לי את אחד הרגעים הכי אקסטרימים שיש... והכל כל כך מדויק שזה מרגיש כמעט כאילו חווית אותי מתוך עיניי...
ברגע הראשון יש בי פחד, כשהראש למטה והשעווה נשפכת על רגליי הגוף שלי מתחיל לרטוט, הוא ימשיך ככה לאורך רוב הסשן... בכל פעם שאני מרגישה שאני כמעט ולא יכולה יותר ...אתה הופך חזרה את הגלגל ונותן לי רגע של אוויר לנשימה מולך, מכאיב, משחק, מושך, מצליף... עד הרגע הבא שאמצא את עצמי הפוכה והשעווה נשפכת על כולי.... השדיים שלי שורפים כשאתה שופך שעווה בחלקים שלרוב נחבאים... היא מגיעה ואתם שופכים עליי עוד קצת שעווה ביחד, החום של השעווה מעיף אותי כל כך גבוה...
אתה מתקרב, מניח יד, הגוף שלי כאילו רק חיכה לפקודה... אתה רק מתחיל לספור ואני צריכה להחזיק את עצמי כדי לא לגמור עד שתגיע ל 1... הגוף רוטט בלי שליטה והחיוך לא יורד....
עוד סיבוב וכל השעווה מכל הגוף נכנסת לי לפה.... אני צוחקת בקול ואתה מוצא פתרון כל כך פשוט וחותם את הפה שלי בשעווה.... מטריף את כל החושים שלי עם חוסר אונים שאני כל כך זקוקה לו...
עוד סיבוב ועוד אחד, שעווה, הצלפה, הגמרה, כאב..אני כבר לא יודעת כמה היו, מתי למעלה ומתי למטה....
אתה מחדיר אליי את האצבעות ואני לא מספיקה לספור עד 3 כשהרגליים שלי מתמלאות בנוזלים... ופעם נוספת.. ואני רק מצחקקת עם עצמי ותוהה מה היה קורה אם היית מוציא אותי לסיבוב תוך כדי שאני משפריצה... ממש ממטרה אנושית....
הגוף שלי כבר חסר כוחות, נהנית מכל סיבוב, אם בהתחלה הייתי במודעות יתר, חששתי, מהאם יחזיק אותי וגם איך אני נראית, הרי שעכשיו אני מצליחה לשחרר כמעט כל מחשבה... הפרצופים מתערבבים לי, לא קיים בעולם אף אחד חוץ ממך וממני...
וברגע כלשהו אתה מתיר את הרצועות ואני משוחררת, נוחתת בתוך השלולית של עצמי, אתה מניח אותי על הכיסא ומחבק... כמה אני אוהבת וזקוקה לחיבוק הזה ברגע שאחרי, נמסה לתוך כפות ידייך...
והיא מחבקת אחריך ולוחשת לי באוזן מילים יפות שאני מתקשה בכלל להבין, מתקשה להבין למה כייף לשחק בי.. מרגישה זכות כזו גדולה שתבחר לשתף אותי עם שולטות שאתה מעריך. מרגישה כזו זכות גדולה לשמוע ממנה את המילים המדהימות האלה... מרגישה עטופה, ואהובה, וראויה...
מרגישה באותו פשוט ברת מזל...
ברת מזל להיות שם ברגע הזה..
ברת מזל להיות מושא משחק של שניכם...
ברת מזל להיות שלך דום, ברת מזל להמשיך להיות מופתעת מהיצירתיות שלך כל פעם מחדש...
ברת מזל להיות שלך כל יום מחדש ...