פתאום שריטה היא רק שריטה
ואז נוחתת ההבנה
לעומק, לחיבור... מה זה בעצם קשר מנטלי עוצמתי...
כל הזמן שאלתי אותך מה זה בעצם מנטלי...
בשבועות האחרונים נחתה לי ההבנה...
הרגע הזה שאמרת יפה שלי בחבלים ופתאום הכל השתחרר והכאב נעלם...
רגעים קטנים ...
ופתאום אני מגלה את הצד השני.
מה שלפני רגע גרם לי לרטוט בין ידייך פתאום משתנה בתוך העצב האינסופי שמציף אותי וההבנה שעוד שנייה אצא מהדלת ולא אהיה יותר שלך לעולם...
אאבד את המקום הזה... את החיבור המיוחד הזה..
ואני קרועה מבפנים, הלב שלי צועק:
אל תעזוב, אל תנטוש... אל תשחרר אותי ...
אני אהיה טובה, אני אתגבר על כל מכשול...
ואני יודעת, אני יודעת שזה כבר גדול ממני וגם ממך.
החלטה שהתקבלה בלב ונבנתה כבר זמן מה ובכל זאת פתאום במציאות היא כל כך קשה...
אני שוכחת את כל ההגיון, שוכחת את כל מה שבאתי איתו .. את כל ההחלטות שעשיתי עם עצמי...
אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה של החיים שלי כשאני לא תחתיך...
אני יושבת מולך ומתפתלת
לא מסוגלת לעכל את הריחוק המתקרב, את אובדן המקום...
והלב שלי כואב כל כך... אין בי נים שלא זועק...
הדמעות לא מפסיקות ...
דום.. ממלמלת בין לבין כאילו נפרדת גם מהמילה...
המילה הזו שייצגה עולם שלם...
עולם של בטחון, של משמעות, של שייכות למישהו גדול ועוצמתי ממני...
דום... אני ממלמלת בתקווה להתעורר מתוך חלום הבלהות הזה...
דום.. אני לוחשת .... בתחינה דקה...
דום... להרגיש שוב מתחתיך, שלך...
אני לא רוצה להכיר אותי כשאני לא שלך...
לא יכולה לשאת את המחשבה הזו וכל הגיון אחר נמחק... נשאר רק כאב מפלח ובדידות נוראית.. אפלה ...
