אחרי החוויה הראשונית בכלוב אני בעננים... לא מפסיקה לחייך...
שותים דרינק, אני בוחנת את כל הנשים היפות שלבושות באופן כל כך מרשים כשאתה מסמן לי שחוזרים...
נכנסים לחלל המשחקים.. אני לא מפסיקה להתפעם מכל הפינות המיוחדות, יש שם אפילו מיטת כלבלבים ענקית... אביזרים ומתקנים שאת חלקם אני בכלל לא מבינה...
אנחנו מתמקמים באמצע...
מצד אחד סשן השיבארי ממשיך עדיין...
מצד שני, שני נשלטים על מתקן מיוחד, כמו מיטה, שדום ודומינה משחקים בהם להנאתם...
כמה מטרים מהם מיטה ענקית עליה שוכבת אישה מרשימה והדום שלה משתמש בה...
הכל מחרמן בצורה בלתי נתפסת...
אתה מסמן לי איפה למקם את התיק החדש והמושלם שלך ואיפה להתמקם...
אתה מבקש שאפתח את החבלים...
מתחממת זריז... ומתחילים..
הקשירה הזו דום...הטיקיי יוצא פשוט מושלם...
כמה הגוף שלי התרגל לחבלים שלך דום.. זה מדהים. הרגשה נינוחה יותר מאשר בכל סיטואציה אחרת. כאילו ברגע שהגוף שלי עטוף בחבלים שלך זה המקום שבו הוא פשוט משתחרר, כאילו מתמסר לידייך, לחבליך... הראש פשוט מרפה...
אתה מסמן לי לעשות בזהירות צעד אחורה...
מאחוריי...
במה קטנה ועליה ארבעה סולמות שיוצרים סוג של ריבוע ומסתובבים סביב הציר של עצמם...
לרגע אני מסתכלת אליך בהיסוס אבל אתה מסמן ומספיק מבט שלך כדי להרגיע כל חשש... אני עושה צעד לאחור שאתה תומך בי ומחזיק ברגל את הבמה...
אני מחוייכת, מצד אחד יש בי חרדה קלה ומצד שני משהו אחר מתעורר בי...
הספק והחרדה מתפוגגים.. אני סומכת ובוטחת בכל צעד שתבחר לעשות.. כל מי ומה שאני מופקד בידייך בביטחון מלא דום...
אתה מהדק היטב את הטיקיי לסולם שמאחוריי...
והתחושה... משהו ילדי מתעורר בי!
אני לא מפסיקה לחייך! אני על קרוסלה, קשורה בחבליך, משהו שובב וחקרני מציף אותי...
כאילו ילדה קטנה ושובבה צצה לה פתאום... מקשקשת, צוחקת, חוקרת בעיניים סקרניות... ובעיקר לא מצליחה לרגע להוריד את החיוך מהפנים! לא כשאתה מכאיב, לא כשאתה ממשיך לקשור, לא כשאתה מונע אורגזמות...
לא מפסיקה לחייך, לצחוק, זה ספייס מסוג אחר לגמרי שאני לא מכירה...
אתה ממשיך לקשור ומרים את הרגל אל על...
אני.. בובה תלויה על חוט על קרוסלה... מחזה שלא ייאמן שלא צולם דום!
ונוח לי... כמה נוח לי דום... ואני מופתעת...
ואז אתה מוציא אותי לסיבוב בקרוסלה... ואני צועקת וצוחקת בכל סיבוב..
אתה מוציא את המג'יק מהתיק הקטן ומתחיל לשחק בי...
מביא אותי לקצה ואז עוצר ושולח אותי לסיבוב... צעקות וצחוק מתערבבים...
עיניים סקרניות מתחילות להתאסף במרחבי החלל...
אתה מתעלל קצת בחזה שאתה חושף לעיני כל ואני במעשה קונדס מטופש... מנסה לסובב את הקרוסלה בעצמי תוך כדי קיפצוצים שלא לוקחים אותי לשום מקום. עם חיוך גדול ומשתובב אני מנסה "לברוח" ללא שום הצלחה! בעיקר משעשעת את עצמי... ואולי קצת גם אותך במאמצים המטופשים שלי ... משהו כל כך ילדותי ומשוחרר יוצא ממני שם ברגע הזה... כל כך טיפשי ולא מתנצל... פשוט מאושרת ונהנת מכל שנייה של התעללות, כאב ומשחק כשאני קשורה לקרוסלה המוזרה שיצרת דום....
אתה מתחיל להתיר ואני שוקעת לאט לאט לרגליך, גוף ג'לי, הצחוק נרגע והופך לריחוף קליל ונעים...
חיבוק, שיח, ליטוף, חיוך שקט כזה...
אוספים הכל ועוברים לדרינק בחלל המרכזי, זוג חמוד שצפה בנו מגיע להחמיא ולדבר... שיחה נעימה וקולחת שמתפתחת לה בנעימים .... מסיימים את הדרינק ואתה מחפש מקום בחדר המשחקים.. או שאולי בכלל אתה יודע בדיוק לאן אתה מוביל אותי...
------
וזהו.. הגיע לו הרגע.. הסשן האחרון לברלין... נושמת עמוק כשאני מבינה איפה אתה ממקם אותי..
אתה בוחר סד עינויים בו הידיים והראש מוחזקים בתוך העץ ומאלצים את הגוף לרכינה קדימה. לא נוח לי! אני לא מוצאת איך להניח את הראש.. אם אני מנסה לשחרר את הראש או להחזיק, כל מנח מייצר כאב בלתי נסבל בצוואר, בגב, ברגליים.. ואני משועשעת ומתחרמנת ועפה ומתוסכלת והכל קורה בו זמנית ועוד לפני שהתחלת בכלל...
אתה מתחיל להצליף, החוסר נוחות תופס אותי בהפתעה ברגע הזה, חרדה מתפשטת בי כשאני לא יכולה לזוז... היא הולכת וגדלה בתוכי... כאילו משהו בראש לא מצליח להתמודד עם הכאב כשהגבלת התנועה והחוסר אונים כל כך גדולים. זה מוזר לי, כי זו לא פעם ראשונה אבל ברגע הזה.. קשה לי לשאת את זה. ברגע מסוים אני מאבדת ריכוז, בקושי מצליחה לנשום... דמעות של חרדה.. אתה מזהה..
עוצר ונותן לי זמן לאסוף את עצמי.. מזכיר לי לנשום...
נושמת.. אחרי עוד כמה ניסיונות אתה משחרר אותי מסד העינויים ועושה כל מה שאתה צריך כדי להגביל את התנועה שלי – אומר לי "לא לזוז"... וכמה שזה מדהים זה ממש מספיק 😊
בעבר בקלות ברגע הזה יכולתי להישבר ברגע כזה, להרגיש שנכשלתי ולהיכנס לסחרור בתוך המחשבות של עצמי.. מחשבות על זה שזה רגע אחרון של משחק פה בעיר המופלאה הזו.. רגע אחרון של משחק אחרי כל כך הרבה רגעים קסומים ואני לא רוצה לאכזב אותך, להרוס את מה שתכננת וזממת בראשך, לא רוצה שיסתיים רק בגלל הקושי שלי לשאת את הסיטואציה... תחושות של אשמה שבקלות יכולות להרוס לי ואותי... אבל לא הפעם... אני משחררת את כל המחשבות ופשוט עומדת בדיוק כמו שהנחת אותי...
ואתה... אתה בכלל עסוק בלהמשיך ולבדוק את כל הרכישות האחרונות שלך...
כל הכלים המיוחדים שקנית...
כולם כואבים בטירוף, חלקם שטניים אהובים וחלקם שטניים שנואים..
אני סופגת עוד ועוד מהכאב שאתה מעניק לי... לרגעים מתקשה לעמוד ..
קורסת ומתיישרת, שוב ושוב...
ברגע מסוים אתה גורר אותי מהשיער לרצפה ומציב אותי לפנייך על ארבע, תחת למעלה... כל כך אוהבת להרגיש את האצבעות שלך אוחזות בי בחוזקה ומובילות אותי למיקום המדויק בו אתה רוצה להניח אותי דום...
אתה ממשיך.. כל ספנק עוצמתי ואכזרי מקודמו..
בצד החדר.. שתי הבנות מהשיבארי של קודם מתחננות עבורי...
שומעת אותן "ho no, please don't..ho no no no".. מרגישה אותן מתכווצות עם הטחת הספנקר בעור... וזה מעיר אותי...
בראש שלי – yes dom…please dom... please…
מייללת, בוכה, קורסת וחוזרת לעוד אחת ועוד ועוד... רעבה לכאב שלך...
רעבה לכל מה שתיתן לי דום...
הכאב הוא כבר אחר לגמרי, הניתוק עמוק...
שני ספנקים עוצמתיים במיוחד מכלי שאני מזהה היטב... הספנקר הרחב שלך... שאני אוהבת לשנוא!
אני קורסת, מתפתלת... ומתרוממת חזרה למנח אבל הפעם אתה רק גורר ואוסף אליך לחיבוק...
דמעות מתפרקות...
היה לי סשן קשה יותר, סהכ הגיוני, יום רביעי ברציפות...
אבל הלב שלי מלא..
אני מאושרת דום...
שקט לי ושקט בי...
-------
חוזרים למלון, בשעה מוקדמת יחסית...
מזמינים עוד אוכל טעים... ואז מגיע הזמן להתחיל לארוז..
אני לא רוצה לחזור... קצת עצב מחלחל...
כמו שפחדתי מהנסיעה מוצאת את עצמי חוששת מהחזרה...
אני כל כך שמחה שהגענו לכל המקומות המטורפים, המדהימים...
מוקירה על כל החוויות המשוגעות שצברנו יחד... שצברתי תחתיך...
על כל ההבנות העמוקות שלקחתי איתי מהנסיעה הזו...
ועכשיו..
איך חוזרים לשיגרה אחרי מסע אינטנסיבי כזה?
אחרי 5 ימים מוטרפים של חוויות אינסופיות?
אחרי 5 ימים מלאים בנוכחותך, תחתיך..?
אחרי 5 ימים בהם הייתי כל כולי שלך, בשבילך, למענך בכל רגע...
4 שעות לישון...
רגע לפני שנרדמת, חיבוק חזק, עוטף ומנחם כזה שלך...
ועוד לפני שאני מספיקה לשים לב, אני נרדמת לתוכו....
ופעם אחרונה לנסיעה הזו.... לילה טוב דום שלי....
🐶💜🙏
