החונך

זה לא בטחון עצמי שלי.

שוחה בחצרך בגנך בנשמתך כדג במים.
כעושה שערות סבתא מחוטי תשוקתך מתאוות ליבך,
ואוכל התרגשותך כילד מאושר.

נושם את מה שמתהווה.
את הקשר העוצמתי לך,
את הפחדים,
את התגברותך עליהם,
את הפעם הראשונה שזה קורה לך.
את הפעמים הראשונות הבאות,

מאפשרת לי לטוות ליבך ,

כפרפר ברשתי שמתחנן לא לברוח.. מבקשת לקשור את רצונותייך. לרצוני, לעוצמתי.

הזרמים שמרגישה
החיים שמתעוררים ולא ידעת כלל שאפשרי כך להיות ערה.
כי את זקוקה

כי נואשת לממש, לטעום, להרגיש את הזוהר הזה שיודעת שקיים ושרוצה כל כך להטרף אליו.

רוצה באמת. אז, תשחררי. הכל .

תוותרי על  כל כולך. גם כשנגיע למקומות שלא חשבת ...תתגברי על הפחדים, אני כאן שומר עלייך.

נגעת בי.

אקח אותך לשם.