לפני שנתיים. 14 בנובמבר 2021 בשעה 10:05
לבושה בשמלה
אך לי את שקופה..
אני רואה לך את החזיה
רואה לך את השדיים היפים שיצרת לי.
את העור
את הפטמות.
רואה הכל.
רואה העצבים שבפטמות שרגישים לך כלכך,
קושרים פטמותייך לבטנך , לפותך, לנשמתך.
רואה לך את הצלעות ששומרות לך על הלב.
רואה לך את הלב פועם כשאני מדבר
רואה הצלקות , ההתרגשות החששות והכאב,
רואה בליבך את הדם שמזרים התרגשותך לכל התאים.
רואה הכדוריות לבנוות
הכדוריות אדומות
ואותי .
רואה אותי, זורם לך שם בעורקים לומד להכיר משכני החדש
את נפשך