רוצה להזכיר לך את גלגול החיים:
את בההתאהבות שבלתי ניתנת לסיום.
האחד, אהבת חייך, השולט של חייך...
ואז,
זמן.
פרידה.
התרסקות.
תחושת ריק חסר תכלית.
צווחת כאב,
געגוע לא הגיוני
תחושה כחתך ניתוח לב, מהפופיק ועד הגרון
תחושה שאין דרך לתפור.
סופני.
כקרע במרכז החזה
פצע חושף לב, כליות וכל איבר פנימי
חשוף ומדמם.
מנסה לבלוע אך חצץ מועקה בגרון.
אין אויר.
אבל ..
עובר זמן.
כי הזמן תמיד עובר.
ופתאום אפשר קצת לנשום.
נסגר הפצע.
מגליד לאט הבן זונה אך מגליד.
לרגעים נפתח ומדמם אך יש מגמה.
מוצאת עצמך עם צלקת מכוערת ליד צלקות עבר אחרות שכבר בקושי ניתן לראית.
בקצב צב זה מגיע. יכולה לשתות.
לאכול ,
אפילו קצת לחייך.
ומישהו פתאום נעים לך לשיחה.
לאט מאפשרת טיפות מעצמך.
לוחשת לו ססמת החיבור ללב.
והצלקת העוצמתית בהתאמה דוהה ,
משתזפת בקרינתו החמימה של הברנש החדש.(או העלמה כמובן), שולט בך, אהבה בלב מתחילה לבעור.
אמת - את שוב חשה בסכנה, אך זה כזה נכון ועוצמתי
שווה כל רגע.
ואם יצליח, ואם לא,
חייבת לדעת ולזכור שאין דבר שיגמור אותך.
שאין אחת או אחד שאחריו הריק הוא מעבר לזמני.
הפצע תמיד תמיד מגליד והצלקת בסוף אחרי זמן, (כל זמן שצריך) תהפוך להיות זיכרון רחוק מתוק, בונה, ומלמד.
אך אם מחשש תמנעי מעצמך לתת את ססמת הלב. לגמוע ולקרוע את מהות החיים.
לא תהי באמת מוגנת.
רק תמנעי מעצמך להיות מאושרת.
