החונך

 ללוות אותך בשביל המסותת , הנעים.

ורק כשתבקשי שאחזיק לך את היד, ארשה לך לרדת מהשביל.

לטבע.

הכי פראי ויפה,

היכן שכל הסכנות,

בגונגל. תאבדי את יכולת הניווט שלך,

תאבדי כל יכולת שליטה,

במודע.

 שם מחוץ לשביל, מצוקים, ביצות , בשטח שיכולה  להיטרף או לאבד דעתך, הרבה לא חזרו משם.

אך מחזיקה את ידי ויודעת  כי לעולם לא ארפה.

יודעת כי מוגנת.

ולכן כל כך תהני מהדרך,

מהסכנות,

מהנופים המטורפים,

הטעמים והריחות

וכל אלף התחושות

שזמן כה רב רצית לטעום.

אתענג להביט בך מתענגת 

בתיאבון ילדה.