שמעתי כבר תקופה , שאם אתה מנסה להכיר מישהי ואתה חוטף ברקס , להגיד 'בסדר, מכבד , ובהצלחה'
מצד שני הציפייה מגברים זה 'גם אם דוחים אותך , לא נוראה , הבא בתור' (זה יכול להיות עבודה , בת זוג או כל דבר אחר).
אתמול בלילה חטפתי סתירה (נפשתי /רגשית , לא פיזית)שלא ציפיתי לה .
הסתדרנו מעולה , היה לנו כימיה , תקשורת והכל.
אבל היא רצתה משהו שונה.
ביקשתי שניתן לזה הזדמנות וסורבתי, איחלתי בהצלחה והמשכתי הלאה- כמו ג'נטלמן.
אבל זה לא אומר שלא כואב , שאני לא בדואן רציני , שלא אכלתי לעצמי את הרגשות ושפכתי את הרגשות שלי לחברים , מכרים ואנשים שחוץ משיח נחמד פה בכלוב הם זרים גמורים.
אני יודע שזה לא בדיוק המודל ה'גברי' אבל זה כואב וזה מתסכל וזה מוציא את האוויר מהמפרשים.
רציתי לבכות ולא יכולתי , רציתי להוציא את האנרגיה השלילית אבל לא היה לי כוח לקום.
מקווה שבקרוב יעבור לי ואכיר מישהי שתהיה כל זה ועוד כי יש לי מה לתת והרבה
