יום רביעי היה היום חופש היחיד, כל שאר חול המועד הייתי עם הבנות שלי.
לקחתי לי יום נסעתי לת''א, ראיתי חברים , עברתי בעולמות וקבעתי קשירה בסוף הערב.
ישבנו לפני פטפטנו, נהנו, השוונו סיפורים(בדסמיים ואחרים) ואז הלכנו לשיעור.
היה שיעור פצצה שנינו נהננו מאוד, אני למדתי ריטמה חדשה , היא חוותה סספנשן ראשון.
בדרך חזרה לאוטובוסים הביתה דיברנו על ההמשך, על זה ששנינו הרגשנו שיש כימיה ועל האי התאמה בגלל האי/רצון לילדים.דיברנו אולי על קשירות נוספת אולי על פליי משוטף בבית או במקום 'פומבי'.
פחות משבוע לאחר מכן, אמרה לי שלא מסוגלת להמשיך להיות בקשר, שהיא צריכה להישאר בפוקוס על מה שהיא רוצה ושמפחדת לתפוס רגשות ולהיפגע בסוף למרות שבסוף ידוע מראש.
מעריך מאוד את הכנות שלה , איחלתי לה גם בהצלחה, אבל ממש מבאס שעד שמוציאים מישהו עם כימיה משוטפת, שהיא הדוגמא הקלאסית לסוג נשלטת שמתאימה לי, פשוט נופל.
למה זה תמיד כ''כ קשה