נבכי התודעה

בפרסום הקודם סיפרתי על חוויה ובה הזכרתי אדון,

האדון לא הוזכר הרבה, הוא הופיע, הציע, ונעלם. כך לפחות זה נראה בסיפור. אבל זה לא נכון.

אז בואו נדבר על האדון.

*אני אמשיך לקרוא לו "האדון" מתוך שמירה על פרטיותו*

באמת לא ראיתי את האדון בהתחלה, עיניי לא סטו עד שהמשכתי ללכת. ואז האדון הגיע.

האדון לבש בגדים רגילים. מכנס, חולצה, בלי מסכה ובלי שרשראות.

אך בידו החזיק שרשרת. שרשרת כסופה, ארוכה, גדולה, שהידלדלה לה למטה.

עיניי משוטטות לאורך השרשרת כאשר אני רואה שהיא עולה חזרה, כמובן, בצידה השני של השרשרת היה צווארה של אותה אישה.

אני חוזר להסתכל על האדון כשהוא שואל אותי: "אתה של מישהו?"

משהו בטון שלו גרם לי לשמוע הכל. לא לשמוע, להקשיב להכל.

הרגשתי שגופי מלא בהתרגשות של ילד קטן.

הוא הציע שנמשיך אינטרקציה מדי פעם לאורך הערב. הסכמתי.

בהמשך הערב הקשבתי לכל מילה שלו, בהתחלה מתוך כבוד ונימוסים, אבל מהר זה נהיה מתוך ציות.

בסוף הערב הוא שאל אם אני מחפש שולט, אמרתי שלא.

אני לא יודע אם אפגוש אותו שוב, אבל אני מקווה שנוכל לדבר, משהו בו מסקרן, שולט מלידה, אולי אלמד דבר או עשר.