לפני כמה ימים יצאתי לבר, שיגרתי רגוע, הלכתי עם חברה שבכלל לא בעניין של BDSM. "זואי"
רגע לפני שיצאנו התקשר אליי חבר. נקרא לו אלי.
אלי אמר שאני צריך לבוא ל"מנצ'ילה". "אני גם הולך עם חברה" הוא אמר.
אז התקשרתי לזואי ואמרתי לה "הולכים למנצ'ילה".
הגענו למקום בשעה שקבענו. היא כבר הגיע, מוכנה ליציאה רגוע ביותר.
נכנסנו לבר וישר ראיתי את אלי ונופר יושבים על הבר. אני בא אליו ונותן לו חיבוק אוהב, של חבר אמת שיודע קצת יותר מדי.
הוא מחזיק את ידי 2 שניות יותר וניגש לנופר: "הוא גם דום" הוא אומר. ואז מסובב אלי את מבטו "היא סאב".
ישר נדלקתי, אני בדיוק מחפש מישהי סאב, דימיוני ברח מהר אבל הרגשתי שכדאי שאחכה.
הבנתי שהם בדייט, לא רציתי להפריע, דיברתי עם זואי.
אחרי קצת זמן זואי הלכה. "יש לי יום עבודה מחר" היא אמרה בזמן שלקחה את תיקה.
נפרדנו ממנה לשלום ונשארנו שלושתינו. שותים, צוחקים, מיניים.
חזרנו לבית שלי. יש לי חדר אורחים אז הזמנתי אותם לישון.
אבל לא באמת ישנו, ישבנו אצלי בסטודיו ודיברנו, התנשקנו, נדלקנו.
כשהלכנו למיטה ישנו ביחד. היינו 2 גברים ואישה אחת. זה היה מרגש.
היה חיבור שלא הרגשתי לפני. נקי וטהור, דאגנו תמיד לשתף את כולם בנעשה ושמרנו על איזון כך שאף אחד לא ירגיש בחוץ.
היה חמים. נעים. כולנו נוגעים אחד בשני.
גבר מכל צד, והיא באמצע. עם תחת עסיסי שפונה לכיווני. לא יכול להיות שהזין שלי לא יעמוד.
אנחנו ממשיכים להתנשק, ממשיכים לגעת, ממשיכים לשכב.
היה בינינו חיבור. אמיתי, נעים וחם, טעים ומתוק.
כל הלילה השתוללנו, בקושי ישנו שעתיים. אבל יש יום עבודה למחרת, אז ניסינו.
הבנו שזה אנרגיה אחרת. שנמשיך בוודאות. אפילו קבענו איפה.
אבל היום הכרתי מישהי, מעניינת, מסקרנת.
רקדנו כל הלילה, אני בטוח אספר עליה מתישהו.
אבל אני לא יודע איך ממשיכים מכאן.
האם ממשיכים, או עוצרים?
לפעמים מרגיש שהכל תקוע. שכלום לא מגיע כמו שאתה רוצה.
אבל לפעמים, הכל זורם. וכשזורם, זורם במפלים.
לא נגמר, לא מפסיק. ממשיך ונופל כמו המפל שהוא.
אני קורא לכולם להקשיב למפל שלכם.
אני יודע שאני צריך ללמוד להקשיב לשלי.