צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הערות שוליים במסע המופלא

מסע מופלא הוא גם בראש לא רק במציאות :)
לפני 16 שנים. 4 בדצמבר 2007 בשעה 7:26

לפעמים.. המצב הלא מובן , המטושטש והמסתכל לפעמים הוא המצב המדליק ביותר,
אני אף פעם לא יודעת מה יצא החוצה בכל פעם..
כשאני ואתה מתחילים , אני יודעת מה אני עכשיו ואני לא יודעת מה אני אהיה בעוד דקה.. כלבה? זונה? שפחה? או מתמרדת אולי זו שרוצה לקחת שליטה...
יש לפחות 5 אישיות שונות שחיות בפנים..לפעמים הן נפגשות ויש כאלו שבטוח לא יודעות אחת על השניה..

מעניין על כמה כאלה אני עוד לא יודעת...אשמח להכיר מה שנקרא

לפני 16 שנים. 1 בדצמבר 2007 בשעה 20:01

קראתי איפשהו שכאשר הגוף חווה הנג אוור החושים מחודדים, כי מבחינת הגוף המצב קרוב להתקפה ולכן האינסטינקטים מחודדים יותר ...

לאחר לילה קשה שעבר על כוחותינו בגזרה... אני חייבת לציין כי תאוריה זו נכונה בהחלט, מה שמביא אותי לפריצת דרך מדעים חדשה 😄 חובה להתחיל סשן בהנג אוור... לפחות מהצד הנשלט ...

נ.ב.רוב הסיכויים שאני אמחוק את השטויות האלו כאשר אתפקח לגמרי ...

לפני 17 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 14:48

ככה זה .. בעולם של צנזורה בלתי מתפשרת...
מפרסמים מודעה """חריץ להרחבת זיכרון "

לפני 17 שנים. 24 בנובמבר 2007 בשעה 11:55

ככה זה, כל המחשבות הפילוסופיות ביותר באות אלי בזמן שאני מסדרת את הארון..
לקפל כל שמלה ושמלה , להיזכר מה קרה איתה...
את זאת קניתי מייד אחרי עבודה כשככה פתאום צץ לו דייט:)
זאת התלכלכה כשחיבקתי עץ בפרדם בזמן שעשיתי סקס פרוע וספונטי
לזאת חסר כפתור...המ..איזה מצב מדהים לעבד כפתור..
את זאת הפשטתי לאט לאט וראיתי אותך נדלק.

הקיץ נגמר, השמלות הולכות לנוח עד הקיץ הבא...
הגיעו זמנם של סוודרים 😒 כל כך לא סקסי להוריד אותם ביער

לפני 17 שנים. 18 בנובמבר 2007 בשעה 19:36

ככה פתאום הכול קורה...
ככה פתאום, אני מפסיקה לחשוב, מפסיקה לתכנן , מפסיקה לחשב, מפסיקה להבין
פתאום אני פשוט נרגעת, ומשחחרת,ונותנת למוח שלי להפסיק לעבוד

פתאום אני לא רוצה מפה, מצפן ותוכנית דרך מסודרת,
פתאום פשוט לא אכפת לי יותר .

פתאום אני מבינה שאני פשוט מאושרת, בשניה הזו...ולא משנה מה יקרה בעוד שניה

לפני 17 שנים. 1 בנובמבר 2007 בשעה 16:50

אנו דוחים סטראוטיפים, נלחמים בהם, עושים הפגנות צועקים ועוד ועוד,
כאשר לרוב כל מה שאנו עושים זה להכניס את עצמנו עוד יותר אל הקופסה , קצת יותר לתוך ההגדרות, לשים לעצמנו עוד קצת גבולות..


למה ובאמת אני שואלת למה ... כל שיחה עם כימת כל אחד פה מתחילה ב..
את נשלטת? סאבית? מה גבולות שלך, נסיתית את זה ואולי גם את זה.
בשביל לנהל שיחה של דקה וחצי אני צריכה ללמוד ספר הגדרות שלם..

למה כל כך קשה להבין שאני פשוט רוצה לזרום עם זה.. ואני ממש לא מתכוונת לנסות להגדיר את זה

לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2007 בשעה 20:22

יש לי מין משחק כזה בזמן אחרון.
להיות במצב רגיל(עבודה,פגישות,סידורים) ולחשוב שאני בעצם במקום הנפלא אי שם..אתם זוכרים מהפוסט הקודם..
באותו מקום אי שם, אני רואה את עצמי דרך עיניים שלך...כמה יפה וסקסית אני , כמה זנותית ומדהימה ,
טוב במקום הנפלא הזה , זה לא קשה להרגיש ככה, בדרך כלל זה כולל מינימום לבוש, נעליים עם עקב גבוה ומבט משכר בעיניים שלך.
אבל לרוץ לסנדלר ברחובות! ביום שישי, עם גינס ונעלי כפכפים, זה טיפה יותר קשה.
העניין הוא שהצלחתי,
פתאום עצרתי את הכול, דמיינתי שאני בעצם לא באמצע יום עמוס ומגעיל בין נהגי מוניות שירות אלא ברחוב קטן בת"א , או במועדון, לבושה במינימום הכרחי וסקסי ,
כמה מדהים שהמציאות יכולה להשתנות ככה:)
אני אגלה לכם סוד...היא הרבה יותר מגניבה גם

לפני 17 שנים. 16 באוקטובר 2007 בשעה 19:53

יש מין מקום כזה נפלא בת"א.. דירה נחמדה ברחוב שקט
הרבה דברים קוראים שם, לפעמים אני יוצאת משם עם חיוך ומרגישה שאם אני אתפוס תעוצה מספיק טובה אוכל לעוף, לפעמים אני יוצאת משם עם חיוך מרוח עם הפנים (כזה של ערפד שתפס מחנה קיץ של ילדים בני 14 ביער), ולפעמים אני יוצאת משם ומרגישה בעפלה ולא יודעת איך לצאת משם.
במקום המיוחד הזה יש חדר מסתורי, שם רוב הקסם מתרחש
האנרגיה שנמצאת בין הקירות לפעמים מרגשת, לפעמים מדליקה ולפעמים מאוד מלחיצה.
חלק מהדברים המסתוריים בחדר הזה היו סימני ידיים מרוחות בגובה 2 מטר.
בכל פעם שנשארתי לבד בחדר הייתי מריצה במוח (החולני) שלי.. כל מיני תמונות כיצד סימני אלו הגיעו לשם.
ראיתי מישהי צמודה לקיר, ראיתי אורגיה מטורפת מרובת משתתפים, ראיתי פחד ומאבק של ה"קורבן" ובכל פעם הייתי ממציאה סיפור חדש עוד יותר פרוע מקודמיו...

כמה הופתעתי לגלות שזה בסך הכול סימני ידיים בזמן שניסו להחליף מנורה שתלוויה מאוד גבוה על התקרה...

מה שגורם לי לרצאות להשאיר שם סימני ידיים שלי במימוש אחד התסריטים

לפני 17 שנים. 15 באוקטובר 2007 בשעה 9:49

להיכנס לסיבוב במהירות מופרזת, להרגיש את כל העוצמה בין האצבעות, להבין ש"השליטה" שלך במצב הינה אשליה בלבד, בכל שניה אתה תזיז עצבע ותעוף לאלף עזעזל..

לראות אותך יורד לי, נותן לי את אותה תחושה, אני מבינה שהשליטה בעצמי או במצב או שמה שאני מרגישה מזמן כבר לא אצלי, אני יכולה רק להשלות את עצמי ולשחק עם המחשבה הזו..

אני יודעת שעוד שניה אני אשחרר את העצבע, אוריד את כל הבלמים ואעוף לאלף עזעזל..
בניגוד לכביש אני יודעת שאני אחזור משם , לא בטוח באיזה מצב אבל אחזור , ועוד משהו שאני יודעת זה שאני אראה אותך מסתכל עלי ..

טיסה נעימה לכולם

לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 1:02

כמה חודשים שלא חוויתי חוויות שליטה,
כי ככה יצא, כי הייתי עסוקה, פתאום הבנתי שזה לא מפריע לי, שאני לא חושבת על זה ללא הפסקה, שאני לא נכנסת לפה...

והיום ללא התראה מוקדמת, בשנת צהריים נעימה ביותר חלמתי על זה שאני במיטה עד ידיד טוב מטיולים כועסת עליו על זה שהוא עדין מידי ולא צובט לי את הפתמות 😄

טוב כנראה שאין מנוס וחזרתי שוב 😄

חג שמח