|
|
|
כמה פעמים הסתכלתם באמת במראה..
כמה פעמים ניסיתם להכיר את מי שאתם רואים?
האם שאלתם את עצמכם איך הגעתי לפה? לאן אני ממשיך מפה?
לי זה קרה פעמים:
פעם אחת כאשר קמתי בבוקר ליד גבר שאמור להיות אבא לילדים שלי והבנתי שהוא והחיים הבטוחים שסידרתי לעצמי הם בעצם כלום סגור בתוך המים..
פעם שניה....טוב על הפעם השניה כבר כתבתי פה , אירוני זה היה אחרי שניסיתי בפעם ראשונה להיות קשורה ...ועכשיו אני מרגישה שיצאתי לחופשי
הוא - מה אני צריך לעשות בשביל שתמצאי זמן לעשות איתי סקס
אני - למצוא אצלי זמן .. האמת אפשר היום
הוא - אני בדרך לאילת, אבל מוצ"ש לשירותך
אני - מקווה שתהיה נסיעה מספיק טובה בשביל שלא תצטרך אותי במוצ"ש
הוא - אני מוכן לא לעשות כלום כל הזמן באילת רק בשביל שתבטיחי שתעשי את זה איתי במוצ"ש
אך אימא שלי תהיה כל כך שמחה, עזבו אותה...כל אישה תמיד חלמה לשמוע כזו הודעה רומנטית
ראיתי את הסרט הזה בפעם הראשונה כשהייתי בת 10, דיי עשה לי טראומות לראות ילדים קטנים נופלים לתוך מטחנה....
בסיבוב השני מאוד אהבתי , שיננתי את השירים ונהייתי מעריצה, בתיכון כשאף אחד לא ידע מה זה ואני יכולתי לזהות את הסרט לפי 3 דק ראשונות המורה שלי אמר שלדור שלי כנראה יש עדיין תקווה
ביום שלישי הייתי בהופעה
מדהים להבין שיש עוד אנשים שמתחברים לזה כל כך עד הסוף, בלי להשאיר מקום לציניות בלי להשאיר כלום בעצם, פשוט לצעוק בכל רם, שיש יותר מידי רוע בעולם.
מרגש , הצהרה שהייתה על השקופית במהלך ההופעה,
מה שנותר לקוות , שיהיה פעם יותר טוב
"ואנו ניפגש שוב" 😄
רחוב שקט בעיר רועשת, רק סמטה אחת מפרידה ביני לבין כל האנשים, מכוניות, בתי קפה ונהגי מוניות, רק הנעלים שעל רגלים מפרידים ביני לבין המדרכה החמה ששמרה את כל החום של קיץ, שום דבר לא מפריד בין הגוף שלי לבין האוויר, העולם, והעיר הרועשת, שום דבר גם לא יכול לקראות לי כי אתה פה לידי, אתה מעבר לכביש,רחוב הצר שאנו עומדים, אין שום דבר בעולם הזה חוץ ממני ועיניים שלך, הן אלו ששומרות עלי, מהעולם, מהרחוב , מהאנשים מכל דבר ולא משנה מהו..
אתה מסמל לי לבוא אליך, בשביל זה אני צריכה לצאת מהצל , לעבור את הכביש ולעמוד באור , מול חלונות של אנשים , מול מבטים , אבל זה לא משנה .. כי אני אעמוד מולך, לאט לאט אני עושה את הצד ועוד צד, כל צד שאני עושה חושף אותי יותר, אבל מקרב אותי יותר אליך, עוד כמה צעדים, המוח שלי הפעיל הזעקה,"מה אני עושה פה לעזאזל?!" למה אני פה , למה למה אני לא יכולה להשתמש במפתח מהבית שנמצא אצלי ביד?! למה אני לא הולכת, נכנסת לאוטו שלי ונוסעת הביתה?!נכנסת למיטה מחבקת את הדובי ומנסה לחשוב שהלילה הזה לא קרה...
אני יודעת שאני לא אעשה את זה, אני לא יכולה כבר לחזור לחיים שהיו לפני כל זה, לפניך , לפני שהבנתי לעבור גבולות של עצמי גם אם זה עושה תחושה של אונס גם אם זה מפחיד זה הדבר הכי ממכר שיכול להיות, אתה זה הדבר הכי ממכר שיכול להיות, הידיים שלך, העיניים שלך, הנשמה שלך, התחושה שלי כשאני לידך,
כמה שאני יפה כשאתה מסכל עלי , כמה אני יפה כשאני מתחתיך, כמה אני מדהימה כשאתה שולט בי, דוחק אותי לגבולות התודעה שלי
לא, זה לא הולך להיות סיפור על אורגיה מטורפת....
איך משלבים עבודה עם חיים אישיים? אני שואלת את זה ברצינות...
אני יושבת בעבודה מנסה לחשוב על עיצוב מהפכני ובמקביל מבסנג'ר מנסה לקבוע תוכניות להמשך היום..
וגם כמובן להסביר לכמה אנשי קשר שאני קצת עסוקה בלהקשיב כמה עומד להם עכשיו!!!
איך אתם עושים את זה? טיפים יתקבלו בברכה
הייתה לי השבוע פגישת עבודה עם רב מאוד ידוע,
כל השבוע תחנו לי את המוח שאני צריכה לבוא לעבודה צנוע ולא כמו בדרך כלל
הגעתי עם מכנס קצת מתחת לברכיים, סנדלים וחולצה ארוכה, אמרו לי שזה לא מספיק טוב,
דחו את הפגישה, הזהירו אותי שוב ...
אין בעיה..הגעתי עם חצאית ארוכה וחולצה סגורה עם שרוול ארוך. רק ש...בלי תחתונים וכמובן בלי חזיה, כמו שציפית היה קר בחדר ישיבות והרב יכל להנות מפטמות זקופות שלי , בנגע לחוסר תחתונים זה היה משהו בשבילי 😄
לאחר בילוי בחוף נודיסטים....
אנשים שרוצים להשוויץ עם הכסף שלהם, יעשו את זה גם כשהם ערומים בעזרת הנפת ימינה שמאלה של משקפי מותג שלהם.
לבחורה בחוף כזה אין שום סיכוי לטבוע....
לפי מה שטוענים אנשים העוסקים בכימיה וביולוגיה,
כל מה שאנו חווים מתחיל ונגמר בפעילות כימית במוח,
בנוסך הצבעים שאנו חושבים שאנו רואים.. הם גם לא צבעים האמיתיים אלא נקודות שבירה של האור על הקרנית.
מה שמביא אותי למחשבה מעניינת ופילוסופית = האם כל מה שאנו חושבים שאנו חיים הוא אמיתי?
מוזר איך הגבולות בין העולם האמיתי לעולם הפחות אמיתי מתחברים...
למה באמצע ישיבה חשובה אני מתחילה לפנטז על סשן ...
למה אני רואה ניצנוץ "לא בריא" בעיניים של הבוס שלי כשאני אומרת לו שהפעם אני באמת כועסת עליו...
מוזר..
האלכוהול, הסמים והעייפות יוצרים תחושה של ערפל בראש,
הכול הופך להיות קסום, דימיוני, הכול יכול לקראות ושום דבר לא יקרה לך
המציאות נדחקת לשוליים, ההגיון הולך לישון, אינסטינקט הישרדות נכנס לקומה..
המהירות מזרימה אדרנלין לדם, אנו שטים בין מכוניות, נראים ובלתי נצפים,
נכנסים לבר מלא אנשים, אני מרגישה את המבטים של כולם עלי, זה לא בגלל שאני עם חצאית קצרה ללא תחתונים, ולא בגלל שהגופיה שלי מאוד חשופה, אלא בגלל שאני נודפת ריח של סקס שעיתי לפני 20 דק, הפורמונים שאני מפיצה מודיעים לכל הזכרים שיצאתי לצייד,
העניין הוא שאני לא ממש רוצה שלל,
אני רוצה סוף סוף למצוא משהו אחד שיגרום לי להפסיק לצאת לציד
נ.ב. הפוסט נכתב מזמן......
