|
|
|
כשאנו באמת מרגישים משהו , בפעם הראשונה...
אנו מבינים שעד עכשיו רק חשבנו שאנו מרגישים!
ואיך ידענו מה צריך ? לימדו אותנו !
ואיך יודעים שעכשיו באמת מרגישים ?
כי פשוט מרגישים
נ.ב.עושה היגיון למישהו ?
שעות הערב מאוחרות
תחנת דלק לצידי כביש מהיר, חנות השייכת לתחנת דלק.
אני - קצת בהיי , מאוד חרמנית, עיני נוצצות , הרגלים רטובות עדיין מהסקס שעשיתי.
שמלה לבנה עם מחשוף עמוק , נעלי עקב אדומות.
.
נכנסת לחנות , קונה שטיה ויסגריות, קולטת את המבטים מלאי עניין של מוכר וכמה יושבים בבית קפה
נכנסת לשירותים, מסתכלת במראה ...
רואה את המסקרה הסגולה שלי מרוחה על חצי מהפרצוף...ועושה אפקט של פנס חדש וטרי על העין
מתברר שיש משהו שיכול להסית תשומת לב מהמחשוף :)
צפצוף הודעת טקסט נשמע רועש בחדר חשוך ושקט בשעות הקטנות של לילה חם. צג המכשיר נדלק ונכבה ומשך תשומת לב.
"תבואי היום, בא לי עליך".
המחשבות התחילו לרוץ בראש כמו עכברים הנמלטים מספינה, דפיקות הלב היו כל כך רועשות שכימת העפילו על צפצוף של הודעה חדשה.
"אני מאוד רוצה אותך"
המלחמה הכול כך מוכרת התחילה...
אני רוצה לנסוע עליו, אני מרגישה את המגע שלו, כבר עכשיו, אני מרגישה את הנשימה שלו על האור שלי, את הניצוצות בעיניים שלו כשאני מורידה את הבגדים, אני כל כך רוצה את זה,מחשבות אלו התחילו להזרים את הדם בגוף , גרמו ללב לדפוק עוד יותר חזק, משם התפתחות טבעית הייתה למה אני אלבש.
רגע! צעקו מחשבות אחרות, את לא באמת מכירה אותו! את נפגש איתו פעם אחת ! את באמת רוצה להגיע לכותרות של עיתונים מחר?!
"טוב לא לכותרות, אל תחמיאי לעצמך המקסימום שאת יכולה לבנות עליו זה תזכור של דקה וחצי לפני תחזית מזג האוויר"
המחשבות הסקפטיות ניצחו , ושידרו לאצבעות שלי לכתוב "אני אבוא מחר בבוקר"
"בבוקר הכול יראה אחרת, ללא ספק "
בבוקר אכן הכול היה אחרת , המחשבות על כותרות בעיתונים נעלמו וכל מה שנשאר הוא התרגשות שלא הייתה מוכרת לפני כן.
צריך להמציא תירוץ לאימא , אני לא יכולה להגיד לה שאני נוסעת לעשות סקס פרוע עם אדם זר, לא אני לא יודעת מי הוא, כן אני נוסעת אליו הביתה, לא אני לא יודעת מתי אני אחזור.
אולי האוטו לא יתניע ואז אני לא אצטרך להחליט? הוא הניעה כמובן,
למה הדרך לתל אביב כל כך ארוכה? למה אני לא מצליחה להתרכז בכביש, למה הלב שלי רועש יותר מאשר פינק פלוייד הנהדרים במערכת?
הוא מחכה לי הבית, שומר לי חניה, טוב אחרי שנה וחצי של תירוצים למה אני לא אפגש איתו כנראה שהוא לא רוצה לקחת עוד סיכונים מיותרים.
אני יושבת על המיטה הגבוה שלו, הוא יושב מולי , אנו מדברים ומדברים, (על סנפלינג) ,אני זורמת אל תוך השיחה , כמו נגיעה של פרפר השיחה שלנו נוגעת בשוטים התלוים בקיר ממול, חוזרים לסנפלינג.
פתאום אני מבינה שאני מצד אחד נרגעתי, מצד שני רועדת מרוב התרגשות, ממש כמו שנייה לפני שמורידים רגל אחת על הקצה של הצוק, בניגוד לצוק בו המחשבות נהיות צלולות כאוויר כרגע התודעה שלי נדחקת לפינה.
הוא קם, אני מבינה ששיחת היכרות נגמרה, מקים אותי מהמיטה, פתאום הלבוש שלי לא מרגיש לביש, השמלה הקצרה והקלילה שלי לא מגנה על האור. חוסר תחתונים מורגש ואוויר נוגע בי בכל הגוף.
יחד עם אוויר אלו גם אצבעות שלו, הן מפרפרות מילימטר מהאור שלו, לא נוגעות בי אבל משחקות איתי כאילו אני בובת סמרטוט .
אני נושמת מהר, מהר מאוד, הסחרחורת מתגברת וגורמת לי לאבד שיווי משקל, הידיים שלו סוף סוף נוגעות בי , לא נותנות לי ליפול.אני מרגישה בובת פורצלן , שבירה , קלילה , נושפת עם הרוח.
האצבעות שלפני שנייה פירפרו על האור שלי , היו עדינות ומרמזות , עושות מניפה גדולה באוויר ונוחתות על האור של הטוסיק שלי, צעקה של הפתעה וכאב יוצאת ממני.
"זו רק ההתחלה"
סימנים אחרונים של תודעה עוזבים עם הבטחה של לחזור ואני גולשת למציאות מקבילה
אני
על הברכים
החבל חובק אותי בכל חלקי גופי , שולט על נשימה עמוקה , לא משתק אך גם מגביל תזוזה
הצעיף על עיניים לוחץ וגורם לתחושה של צלילה עמוקה
אני לא זזה
אך בפנים הסערה משתלטת
האם היא תוכל להשתחרר?
כשאני מסתכלת על מבוך שנקרא המציאות שלנו..
אני לא יכולה שלא ללכת לאיבוד לפעמים
לא יכולה שלא להיות מתוסכלת לפעמים מעצם העובדה שאני מבינה שיש בטוח חוק זה או אחר שפשוט בורחים ממני ונסתרים
מצד אחד יצרנו לעצמנו עולם נוח ויפה עם גבולות מוגדרים,
מגרש משחקים בטוח לאומת העולם האזכר בחוץ
חוקי משחק מוגדרים בעזרתם אנו יכולים להרשות לעצמנו להרגיש את מה שאנו מפחדים להרגיש בחוץ
מצד שני אנו ממש לא רוצים לקחת את החופש הזה לחיים שבחוץ.
למה?
אולי כי אנו פשוט מפחדים
מוזר ש...
כל אדם הוא ייחודי
לכל אחד את ה"חטאים" הקטנים שעושים אותו מאושר
לכל אחד יש היסטוריה משלו..
אז למה....
כולנו כל כך דומים,
דומים במה שאנו מחפשים..
דומים בלמה לא מוצאים
דומים בלמה אנו סובלים
והכי דומים בשקרים קטנים ו"לא מזיקים" שאנו מספרים לעצמנו..
http://img136.imageshack.us/img136/9362/20ts3.jpg[img]
Peter Van Stralen
תענו לי על שני שאלות...
1. - אם היה לך מקל קסמים מה הייתם מבקשים?
2. - אם הייתה לכם אפשרות להשתמש במכונת זמן לאיזו שנה ולאיזה מקום הייתם נוסעים
שימוש בשני הדברים חד פעמי
מבטיחה לענות על זה גם :)
בהתחלה ירדו הבגדים..זה היה החלק הכי קל
אחרי זה ירדה מסכה ... אף פעם לא ידעתי שזה היה שם..
אחרי זה גיליתי שיש עוד הרבה מאוד מסכות , שיש הרבה מאוד שכבות.
שבפנים יש עוד הרבה יותר איפה שהוא שם מאוד עמוק ..
לפעמים אני כל כך צוללת פנימה שאני עפילו לא שמה לב שאני כבר ללא מסכות,
לפעמים אני כל כך עסוקה בתהליך שאני לא עוקבת אחרי כמות המסכות
ופתאום איפה שהוא שם , כשאני שם ולא פה שאני ממש לא יודעת מה אני עכשיו
ומה אני עושה... פתאום אז אני שמועת..
את מטריפה אותי!
לעזעזל איתך! איך אני אדע לשחזר את זה 😄
בין כל המחשבות שרצות לי בראש,
בין כל התחושות שעוברות לי בגוף,
בין כל הטיפות גשם שהבגדים שלי סופגים,
בין כל האנשים שעוברים לידי...
זה אני ואתה...לרגע אחת..הכול נעצר , ואין אף אדם בסביבה, ואין אף שכן מדלת ממול, ואיו אף נוסע מעבר לכביש, ואין שום צליל ואין שום תחושה. זה פשוט אני ואתה..
ואז הכול מתנפץ..וחוזר לעצמו, הרעש של מכוניות, הנביחות של כלבים, השיחות של אנשים, הגשם שיורד...
ואני...חצי ערומה..אתה בתוכי..כימת במרכז ת"א
