חלום מתגשם

התעוררתי בבית די מוקדם בבוקר והייתי קצת עם המחשב. כתבתי ונזכרתי בערב אתמול עם גבירתי וכל פעם שנזכרתי היתה לי צמרמורת נעימה כזאת וכמעט יכולתי להרגיש את הרגל שלה ליד הפנים שלי ואת האצבעות שלה בשיער שלי. הלכתי להתקלח ושוב עמדתי מול הראי ושנאתי את הגוף שלי. צבטתי את כל המקומות השמנים וניסיתי לדמיין איך יכולתי להראות אם היה לי גוף באמת יפה. ואז עוד לפני שהספקתי להיכנס ממש להתקלח הטלפון צילצל ואני רצתי החוצה לקחת אותו ולענות. זאת היתה גבירתי ואני ישבתי על המיטה שלי ככה ערומה לדבר איתה. היא שאלה מה שלומי ורציתי להגיד לה שהכל בסדר אבל בלי לשים לב אמרתי לה שאני שונאת את עצמי. היא שאלה למה ואמרתי לה שאני שמנה ואני שונאת את זה. היא אמרה "אוי חמודה את נראית מצוין לדעתי" ואני התחלתי לבכות אבל ניסיתי שהיא לא תשים לב. היא שאלה מאיפה פתאום באה לי ההרגשה הזאת וסיפרתי לה שאני בדיוק נכנסתי להתקלח והסתכלתי על עצמי. היא שאלה אם אני באמצע המקלחת ואמרתי שלא ואז היא שאלה "רגע, את ערומה עכשיו?" אמרתי "כן גבירתי" ואני לא יודעת למה אבל קצת התביישתי פתאום. היא שאלה אם אני הולכת ערומה בבית ואמרתי לה שלא ושרק אצלה אני הולכת ככה ובבית אני לא מרגישה נוח. ואז היא אמרה שזה מחמיא לה אבל שאני באמת נראית טוב לדעתה ושאין לי במה להתבייש ושאני יודעת שגם היא הולכת ערומה בבית. ניסיתי להגיד לה שזה אחרת והיה לי מוזר שבכלל דיברנו על זה כל כך הרבה באמצע היום אז רציתי לשנות את הנושא ושאלתי מתי לבוא היום. היא אמרה שהיא עוד תודיע לי כי היא לא בטוחה ושבינתיים אני אהיה בבית ושאני לא אשנא את עצמי. כשחזרתי למקלחת שנאתי את עצמי לא רק על איך שאני נראית אלא גם על זה שבכלל דיברתי איתה על זה ועמדתי מול הראי שוב ואז פתאום נתתי לעצמי סטירה. זאת לא היתה סטירה חזקה כי אני לא יכולה באמת להרביץ לעצמי חזק אבל גם ככה זה הפתיע אותי שעשיתי את זה.

אחרי המקלחת ישר התלבשתי כי דווקא בגלל שדיברתי עם גבירתי על זה שנאתי את עצמי יותר. ישבתי וחיכיתי שהיא תתקשר ולא היה לי מה לעשות. הסתכלתי בספרים של הבישול של אמא שלי וחיפשתי מתכון לעוגה שתהיה פשוטה וטעימה אבל לא ידעתי להחליט ולא רציתי להתחיל לעשות משהו כי אולי גבירתי תתקשר ותגיד לי לבוא. אבל היא לא התקשרה כל היום ורק אחרי הצהריים היא התקשרה ואמרה שכל היום היא היתה עסוקה בעבודה ושאלה מה אני עושה. אמרתי לה שאני לא עושה כלום ושכל היום אני מחכה שהיא תתקשר והיא צחקה קצת ואמרה שהיא יוצאת עכשיו מהעבודה והיא תעבור לאסוף אותי. ניסיתי להגיד לה שאני יכולה לבוא בעצמי ואולי להספיק לסדר לפני שהיא מגיעה אבל היא כאילו התעלמה מכל זה ואמרה שוב שהיא באה לאסוף אותי.

התלבשתי והתארגנתי וחיכיתי לה. ישבתי בסלון ואחר כך קמתי והסתובבתי בבית וישבתי על המיטה שלי ובמטבח ופשוט חיכיתי שהיא תבוא כבר. היה לי מוזר שבשעה כזאת אני עוד בבית זה נראה לי מאוחר ולא רגיל כזה וכבר רציתי שהיא תבוא. ואז קרה מה שהכי לא רציתי שיקרה ואמא שלי חזרה מהעבודה. היא די היתה מופתעת לראות אותי בבית ואמרה "אוי את לא עובדת היום?" ואני אמרתי שעוד מעט אני יוצאת ולא רציתי להגיד שגבירתי באה לאסוף אותי אלא כאילו אני סתם יוצאת בעצמי. עוד כשאמרתי את זה פתאום היתה דפיקה בדלת ואמא שלי שהיתה עוד ממש ליד הדלת פתחה אפילו בלי להסתכל או לשאול מי זה. גבירתי נכנסה ואמרה לאמא שלי "היי! איזה כיף לראות אותך!" ואני כמעט התעלפתי. במקום להגיד "היי גבירתי" כמו שצריך וכמו שבאמת רציתי יכולתי רק להגיד סתם היי קטן כזה והסתכלתי על שתיהן ככה ורציתי לברוח. גבירתי אמרה לאמא שלי "באתי לאסוף את הבת שלך אם זה בסדר" וחייכה ככה. אפילו שזה היה ככה בצחוק היא אמרה את זה באותו קול סמכותי שתמיד ממיס אותי ושוב חזרה לי התמונה הזאת מהקניון שדמיינתי את אמא שלי כאילו נותנת אותי לגבירתי. אמא שלי צחקה ואמרה "את ממהרת? אולי תשבי קצת תשתי קפה..." וגבירתי אמרה "למה לא בשמחה" ואני התחלתי ממש לרעוד ואמרתי סליחה וברחתי לשירותים.
כשיצאתי גבירתי ישבה עם אמא שלי בסלון והן דיברו וצחקו ואני ניסיתי להבין על מה וממש פחדתי. נכנסתי לסלון ואז גבירתי אמרה לאמא שלי "את יודעת מה? בכל זאת אני אשתה קפה" ואז הסתכלה עלי ואמרה "מותק תכיני לנו?". לא הבנתי איך יש לה אומץ ככה ליד אמא שלי להגיד את זה בלי לפחד שאמא שלי תבין הכל אבל איך שהיא אמרה את זה שיתק אותי ובקושי עצרתי את עצמי לא להגיד "כן גבירתי" שזאת התשובה שכבר התרגלתי להגיד אבל רק בגלל שאמא שלי היתה שם שמתי לב שלא כדאי להגיד את זה.

הלכתי למטבח והכנתי להן קפה וכל המצב הזה היה נראה לי כמו חלום מוזר שרציתי להתעורר ממנו. אבל זה לא היה חלום ואני הבאתי להן את הקפה וגבירתי אמרה "תודה חמודה" כמו שהיא תמיד אומרת ואני השתגעתי איך היא יכולה להגיד ולהתנהג הכל כרגיל ורק אני צריכה להרגיש שאני מחזיקה את עצמי בכוח. רציתי שהיא תסיים כבר את הקפה ונלך אליה ואני אתנצל על כל המצב הזה ואוכל לשרת אותה באמת כמו שמגיע לה. אמא שלי אמרה "תביאי עוגיות או משהו ככה לא מארחים..." ואני חשבתי מה היא כבר יודעת על איך מארחים למרות שהיא תמיד מארחת יפה אבל אין לה מושג שאני יכולה לעשות הרבה יותר מזה והיא בחיים לא תדע.

הבאתי עוגיות והרגשתי שאני משתגעת מזה שאני ככה כאילו משרתת את גבירתי ליד אמא שלי. הן ישבו ודיברו שם ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. וכאילו שזה לא היה מספיק גרוע פתאום גבירתי שאלה את כאילו אמא שלי אבל בעצם אותי אם אמא שלי ראתה את השמלה שהיא קנתה לי. אמא שלי היתה מופתעת כי היא אפילו לא ידעה על השמלה ושאלה את גבירתי למה היא קנתה לי שמלה וגבירתי אמרה שמגיע לי כי אני חמודה ועובדת מצוין וזאת מתנה קטנה לחג. הייתי יכולה להרגיש טוב על זה שגבירתי אמרה שאני עובדת מצוין אבל לא הספקתי אפילו כי אמא שלי אמרה שמאז שאני עובדת היא כמעט לא רואה אותי ואני רציתי לצעוק עליה כי עכשיו בטח גבירתי לא תשאיר אותי ככה עד מאוחר אצלה אבל גבירתי רק חייכה ואמרה לי "נו תראי לה את השמלה את לא רואה שהיא סקרנית?"

הלכתי והבאתי את השמלה והרגשתי שכל הדם בורח לי מהגוף. אמא שלי אמרה שזאת שמלה מקסימה ואמרה לגבירתי שוב שהיא לא היתה צריכה וכל זה וגבירתי אמרה "שטויות" ואז אמרה לי "תמדדי אותה. תראי לאמא אותה עליך" וזה היה כל כך מביך אבל אני הרי לא יכולה לסרב לגבירתי גם אם אני רוצה. חזרתי לחדר ולבשתי את השמלה ואז יצאתי שוב לסלון ושתיהן התפעלו ואמא שלי אמרה שוב שזאת שמלה מדהימה וגבירתי רק חייכה אלי ואליה. רציתי לבכות. אמא שלי אמרה "טוב לא כדאי שתלכלכי את השמלה עכשיו" ואני ניצלתי את ההזדמנות וברחתי לחדר להחליף בגדים. ישבתי שם ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי ורק התאפקתי לא לבכות.

אחרי כמה דקות שמעתי דפיקה על הדלת ועוד לפני שעניתי גבירתי נכנסה. היא אמרה "את באה?" ואני הסתכלתי מאחוריה לראות אם אמא שלי שם. אמא שלי לא היתה שם וגבירתי התישבה לידי על המיטה ואמרה "את רוצה להישאר היום בבית?" ואני לחשתי לה "לא גבירתי" והיה לי חשוב להגיד גם "לא" כי באמת רציתי להיות אצלה ולא להרגיש ככה לא נוח בבית עם אמא שלי וגם להגיד "גבירתי" כדי להראות לה את זה שאני מרגישה ככה. היא קמה ואמרה "בואי" ואני בראש דמיינתי שהיא אומרת "בואי משרתת" וקמתי ואמרנו ביי לאמא שלי והלכנו.

כל הדרך לא דיברנו וזה עשה לי רע. פחדתי שכל זה רק יגרום לגבירתי להתרחק ממני וכשהיא לא דיברה הרגשתי שבאמת היא מתרחקת עכשיו. הגענו אליה ואני הלכתי לסדר את החדר שלה ולעשות את כל הדברים הרגילים שאני עושה. גבירתי ישבה בסלון וקראה ספר ואני מדי פעם הסתכלתי עליה אבל היא לא הסתכלה בחזרה. פתאום לא ידעתי איך להתקרב אליה. לא יודעת למה אבל פחדתי. בסוף כשבאמת כבר לא ידעתי מה לעשות בבית באתי לסלון ואמרתי בשקט "גבירתי..." והיא הרימה את העיניים מהספר ואמרה "כן?" ואני אמרתי "אני מבקשת סליחה". היא שאלה על מה ואני אמרתי שעל איך שהתנהגתי בבית עם אמא שלי ושזה לא באמת ככה ואני רוצה לשרת אותה באמת ופשוט לא היה לי נוח שם. היא לא ענתה וזה רק גרם לי להרגיש עוד יותר רע. ירדתי על הברכיים מולה וחיבקתי אותה ברגליים ואמרתי שוב "בבקשה תסלחי לי גבירתי". ואז היא אמרה "זה בסדר. אני מבינה אותך. אמא שלך היתה שם וזה היה לך מוזר" וזה אמנם בדיוק מה שהרגשתי וגם זה נכון שלא יכולתי להיות ממש המשרתת שלה שם אבל עדיין הרגשתי שכאילו גרמתי לה להתרחק. כמעט בכיתי שם ואמרתי לה "גבירתי אני רוצה לשרת אותך אני אעשה כל מה שתבקשי ממני". היא הסתכלה עלי ואמרה "את מרגישה שאת לא משרתת אותי?" ואני לא ידעתי מה להגיד כי לא רציתי שהיא תחשוב שאני לא מרגישה נוח עם זה שאני משרתת אותה. שתקתי והיא קראה לי "משרתת" וזה ישר הקפיץ אותי ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "שאלתי אותך משהו" בקול קצת כועס. אמרתי לה "אני משרתת אותך אבל היום לא יכולתי" והיא אמרה "את יכולה עכשיו נכון?".
התכופפתי ונישקתי את כפות הרגליים שלה. היא היתה עוד עם סנדלים והורדתי לה אותם וממש התנפלתי עם הפה והלשון על האצבעות שלה שם. היא שמה את כף הרגל על הפנים שלי ואני כאילו רדפתי עם הלשון אחרי האצבעות שלה ולא רציתי לעזוב. היא חייכה מהמשחק הזה ואז היא קמה פתאום ואני נשארתי על הרצפה וכמעט צעקתי "אל תלכי". היא התכופפה אלי ואמרה לי "תגידי היום כשהתקשרתי אמרת שעמדת מול הראי באמבטיה ושנאת את איך שאת נראית" וישר זה החזיר אותי לאיך שבאמת עמדתי שם והסתכלתי. אמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "בואי" והלכה מהסלון ואני רצתי אחריה. היא נכנסה לאמבטיה ושתינו עמדנו מול המראה שם והיא אמרה לי "מה הבעיה עם איך שאת נראית?" ואני הסמקתי ולא עניתי ואז היא תפסה אותי ככה בראש מאחורה והכריחה אותי להסתכל במראה ואמרה יותר חזק "תגידי לי משרתת מה הבעיה?". אמרתי "אני שמנה מדי ויש לי בטן ואני שונאת את הציצים והתחת שלי" והיא פתאום התרחקה קצת אחורה ואמרה "תתפשטי". פחדתי באותו רגע לא בגלל מה שהיא יכולה לעשות לי אלא בגלל שהיא היתה כל כך כועסת. הורדתי את החולצה והיא עמדה וחיכתה אז הורדתי גם את החזיה. היא עדיין עמדה וחיכתה ואמרה לי "הכל משרתת הכל" והלב שלי דפק כמו משוגע והורדתי את המכנסיים ואפילו את התחתונים. זאת היתה הפעם הראשונה שעמדתי מולה ככה ערומה לגמרי. היא שאלה "איפה את שמנה?" ואני כמעט בכיתי ואמרתי לה "הכל... בבטן בידיים..." והיא הסתכלה עלי דרך המראה ויכולתי כמעט להרגיש את העיניים שלה דוקרות לי את הגוף ועושות לי צמרמורת ואני הסתכלתי עליה דרך המראה אבל היא אמרה "תסתכלי על עצמך לא עלי" ולא היתה לי ברירה אז שוב הסתכלתי על עצמי במראה וצבטתי את הבטן בשביל להראות לה ואמרתי "הנה תראי". חשבתי שהיא בטח תגיד שוב שאני נראית בסדר וכל מיני כאלה בשביל לעודד אותי אבל היא לא אמרה את זה ורק המשיכה להסתכל אז שוב צבטתי את הבטן יותר חזק ואמרתי לה "תראי!" ואז צבטתי את הידיים ואמרתי "תראי גם פה" ונכנסתי למין מצב כזה שכבר לא שלטתי בעצמי וצבטתי את הציצים והרמתי אותם ונתתי להם ליפול ככה שתראה שהם נופלים לי כמו שני שקים וצבטתי את כל השומן המיותר בתחת והיא רק עמדה והסתכלה ונתנה לי להמשיך עם זה וממש נהיו לי סימנים אדומים איפה שצבטתי ולחצתי. ואז באמת התחלתי לבכות כי כל כך שנאתי את עצמי באותו רגע וזה שהיא שתקה כל הזמן הראה לי שגם היא חושבת שאני צודקת והעיניים שלה לא זזו לשניה מהגוף שלי במראה. ואז שוב כמו בבוקר נתתי לעצמי סטירה.
היא התכופפה ולקחה את הבגדים שלי מהרצפה ושמה לי אותם ביד ככה די בכוח ואמרה לי "תתלבשי" ויצאה מהאמבטיה ואני הסתכלתי על הבגדים ואז על איפה שהיא עמדה ועכשיו היא לא היתה שם ופתאום היתה לי הרגשה שזהו גרמתי לה לשנוא אותי ולא לרצות אותי יותר עם השטויות שלי. רצתי אליה עוד עם הבגדים בידיים והיא שוב ישבה בסלון עם הספר ובכיתי ואמרתי לה "גבירתי בבקשה סליחה אני מצטערת" והיא הסתכלה עלי ורק אמרה שוב "תתלבשי" ואני ירדתי על הברכיים ואמרתי לה "בבקשה אל תסלקי אותי בבקשה תני לי להמשיך להיות משרתת שלך אל תשנאי אותי" וממש התחננתי על הרגליים שלה.

היא התכופפה אלי ומשכה את הפנים שלי שאני אסתכל לה ישר לעיניים כמו שהיא עושה כשהיא רוצה להגיד לי משהו חשוב ואני עוד רעדתי מפחד. היא אמרה "את חוצפנית את יודעת? עומדת פה מול הראי מספרת לי כמה את שונאת את עצמך, בוכה לי ומכאיבה לעצמך ויש לך עוד את החוצפה להגיד לאחרים לא לשנוא אותך? איך את מעיזה בכלל?" והעיניים שלה ממש הכאיבו לי בראש כמו דקירה. אמרתי לה "גבירתי אני מצטערת אני לא התכוונתי להגיד לך מה לעשות אבל אני לא רוצה ללכת אני רוצה להיות כאן ולהיות המשרתת שלך בבקשה בבקשה..." ואז נפלתי על הרגליים שלה ובכיתי חזק כמו שאף פעם לא בכיתי ועדיין שנאתי את עצמי על כל מה שעשיתי לה ועכשיו גם על זה שאני בוכה לה ככה. אחרי כמה שניות היא קמה והידיים והפנים שלי נפלו מהרגליים שלה ואני נפלתי על הרצפה. שכבתי על הרצפה שהיתה קשה וקרה ובכיתי בלי שליטה וכל הגוף שלי רעד והתקפל. זאת היתה הרגשה של סוף רע הכי רע שאפשר.

גבירתי חזרה ושמעתי אותה אומרת "קומי" וניסיתי לקום אבל כאילו כל הגוף שלי היה משותק והיא אמרה יותר חזק "קומי משרתת" ואני התישבתי על הרצפה והסתכלתי עליה ושאלתי "את עוד רוצה שאני אהיה משרתת שלך גבירתי?" היא שמה על השולחן בסלון בקבוק יין ושתי כוסיות ואמרה "לכי תשטפי פנים וכשתחזרי תמזגי לנו יין". חצי מהדרך לאמבטיה לא הצלחתי לקום ואני לא יודעת מאיפה היה לי כוח אפילו לזחול לשם. שוב עמדתי מול המראה ושטפתי פנים ושוב ראיתי את הגוף שלי אבל הרגשתי כאילו הוא כבר לא שלי ואין לי קשר אליו. ניגבתי את הפנים וחזרתי לסלון והיא ישבה שם וחיכתה. מזגתי יין והידיים שלי רעדו ורק במזל לא נפל לי הבקבוק והכל נשפך.

היא אמרה לי לשבת ואני ישבתי על הרצפה ליד הרגליים שלה. היא שתתה מהיין שלה ואמרה גם לי לשתות ולהרגע. שתיתי לאט לאט וזה באמת הרגיע אותי ונשענתי על הרגל שלה ולא רציתי שהיא תלך אף פעם. היא שתתה ואחר כך המשיכה לקרוא בספר ואפילו שיחקה לי קצת בשיער והלב שלי נרגע. אני לא יודעת כמה זמן היינו ככה ואיך זה קרה אבל נרדמתי שם על הרצפה והתעוררתי כשהיה חושך בחדר וגבירתי הרימה אותי לספה וכיסתה אותי בשמיכה. היא לחשה לי "תישני חמודה" ונתנה לי נשיקה בראש והלכה לחדר שלה ואני נרדמתי שוב.