חלום מתגשם

כיוונתי את השעון בטלפון שיצלצל מוקדם כדי שאני אספיק לקום לפני גבירתי אבל התעוררתי עוד לפני שהוא צילצל ולא יכולתי להירדם יותר. התהפכתי קצת במיטה וכל הזמן הייתי במתח שאולי היא תקום כבר לפני אז קמתי וקיפלתי את השמיכה והלכתי לרחוץ שיניים ופנים. הוצאתי את המברשת שיניים החדשה מהתיק ופתחתי אותה וזאת היתה הרגשה כזאת של משהו חדש וזאת גם היתה הפעם הראשונה שממש ציחצחתי שם שיניים ולא סתם שטפתי את הפה כי עכשיו היתה לי מברשת. לא ידעתי אם אני יכולה לשים את המברשת שם ולהשאיר אותה כי זה נראה לי קצת חוצפה לעשות את זה בלי רשות אז ניגבתי אותה והחזרתי לתיק שלי. לא רציתי להציץ לחדר של גבירתי לבדוק אם היא ישנה אבל ידעתי שהיא שם. הלכתי למטבח והרתחתי את הקומקום וגם הכנתי לה את הקפה והסוכרזית בכוס אבל לא מזגתי את המים כדי שזה רק יהיה מוכן מהר כשהיא תקום. סידרתי קצת את המטבח אבל לא באמת היה מה לסדר סתם הזזתי דברים ממקום למקום כדי שזה יהיה כאילו מושלם כי לא היה לי מה לעשות.

ישבתי וחיכיתי במטבח וכששמעתי את גבירתי קמה והוכלת לשירותים ולאמבטיה הרתחתי שוב את הקומקום והכנתי לה את הקפה. כשהיא באה למטבח הקפה שלה כבר היה מוכן על השולחן עם הסיגריות ומאפרה כמו שהיא אוהבת והיא באה ונישקה לי את הראש ושאלה איך ישנתי. אמרתי לה שישנתי מעולה והיא התישבה והדליקה סיגריה ואמרה לי "שוב לא הכנת קפה גם לך או שכבר שתית?" ואני אמרתי "לא שתיתי אבל יותר חשוב לי להכין לך" והיא אמרה "אל תרגיזי על הבוקר. תכיני לך קפה" ואפילו שהיא אמרה "אל תרגיזי" ככה בצחוק ובקול רגוע זה הרעיד אותי והכנתי גם לי קפה וישבתי לידה. היא ליטפה לי את הפנים ואמרה "ילדה טובה" וחייכה ואני שאלתי איך היא ישנה והיא אמרה "לא שמעת שקמתי באמצע הלילה?" וזה הפתיע אותי כי באמת לא שמעתי את זה ואמרתי לא "לא גבירתי" והיא אמרה "קמתי והסתכלתי עליך. ראיתי איך את ישנה שם" ואני התחלתי להסמיק והיא אמרה "את יפה" ועוד יותר הסמקתי ואמרתי לה "תודה גבירתי גם את יפה" וזה נשמע לי טיפשי כאילו להגיד "גם את" כי זה יוצא כאילו אני אומרת את זה רק בשביל הנימוס אבל אני באמת חושבת ככה ואולי אני צריכה להגיד לה את זה יותר שהיא תדע שאני חושבת ככה ושאני אוהבת אותה.

שתינו קפה ואז היא אמרה "תביאי עט ונייר מפינת העבודה" ואני הלכתי והבאתי את העט והנייר והיא אמרה "אוקיי אז במוצאי שבת אמא שלך באה לכאן ואני רוצה שזה יהיה מכובד ויפה ושהיא תראה כמה את מוכשרת. אני אדבר איתה ואזמין אותה לשעה שמונה ואני רוצה שאת תהיי פה כבר בחמש וחצי" וככה היא המשיכה להסביר לי מה היא רוצה שאני אגיש ואמרה לי לרשום בפתק כל מיני דברים שצריך לקנות והרגשתי שזה ממש כמו להתכונן לאירוע חשוב ושאסור לשכוח שום דבר ואסור לפספס שום דבר. היא שאלה אותי מה אני רוצה להכין לכיבוד חוץ מהדברים שאני קונה ואני לא ידעתי כי אני לא טובה בלהכין דברים בעצמי והצעתי אולי כדורי שוקולד או ברוסקטה אבל היא אמרה "לא. את תכיני עוגת תפוחים" ואני אמרתי לה שאני לא יודעת איך להכין עוגת תפוחים והיא אמרה "בגלל זה תבואי כבר בחמש וחצי ואני אסביר לך ואעזור לך" ואז היא אמרה לי לרשום בפתק גם את כל מה שצריך בשביל העוגה ובדקתי בארונות אם יש חלק מהדברים כבר בבית ואחר כך היא ביקשה ממני להביא את הספר מתכונים שלה בשביל לבדוק שהיא לא שכחה כלום. נורא התרגשתי מזה ולא יכולתי להחזיק את זה בבטן אז אמרתי לה "גבירתי אני מאוד מתרגשת מזה" והיא ליטפה לי את הפנים ואמרה "זה יהיה בסדר חמודה. תתרגשי כמה שאת רוצה אבל כשאמא שלך תהיה פה אני רוצה שתהיי הכי מקצועית וטובה שאת יכולה" ואני אמרתי "כן גבירתי אני מבטיחה שאת תהיי גאה בי" ופתאום כבר לא יכולתי לחכות שזה יקרה. אבל מה שלא ידעתי זה איך אני אתנהג כשאמא שלי תהיה פה למשל לא ידעתי אם לקרוא לגבירתי "גבירתי" ליד אמא שלי או כל הדברים שאני תמיד עושה כמו לשבת ליד הרגליים שלה ואפילו לנשק אותה שם ולא ידעתי אם אני אשב איתן או אחכה במטבח או בחדר כמו שאני עושה כשיש לגבירתי אורחים. גבירתי ראתה שאני במתח ככה וגם התחלתי לצייר על השוליים של הפתק כל מיני פרפרים כמו שאני לפעמים עושה כשאני מדברת בטלפון אז היא אמרה "אני רואה שאת באמת מתוחה" וחייכה ככה בשביל להרגיע. ואז אמרתי לה "גבירתי יש דברים שאני לא יודעת בקשר לזה" והיא שאלה למה אני מתכוונת ואני התחלתי לשאול את כל השאלות שהיו לי בראש והיא ענתה לי על השאלות אחת אחת בשקט ואפילו בלי לחשוב על זה יותר מדי כאילו זה הכי ברור לה בעולם. היא אמרה שאני לא צריכה לקרוא לה גבירתי ורק אם אני ארצה אני יכולה לעשות את זה אבל היא לא תכעס אם לא והיא אמרה שאני אולי אשב איתן בהתחלה אבל רוב הזמן אני אכין דברים במטבח ואתן להן את הפרטיות שלהן אלא אם כן היא תקרא לי וככה היא ענתה לי על כל השאלות וזה הרגיע אותי. אחר כך היא שאלה אם יש עוד משהו שאני רוצה לשאול ולא היה לי אז אמרתי שלא והיא אמרה שאם תהיה לי עוד שאלה אז שאני לא אתבייש לשאול ואפילו אם אני אזכר בערב או מחר בבוקר אני יכולה להתקשר לשאול. אמרתי לה "תודה גבירתי" ומאוד שמחתי שהיא מבינה אותי ורוצה לעזור לי שהכל יהיה בסדר והיא אמרה "טוב קדימה לכי לקנות את הדברים" ואני קמתי ולקחתי את הרשימה והיא אמרה "קחי כסף מהארנק שלי" וקשה לי להסביר כמה זה היה מרגש שהיא כאילו סומכת עלי שאני אפתח את התיק שלה שזה הדבר הכי אישי שיש לה ושהיא סומכת עלי שאני אקח משם כסף. פתחתי את התיק בזהירות ככה ולקחתי כסף מהארנק ואז החזרתי הכל בזהירות למקום כמו שזה היה ואמרתי לה שאני הולכת לקניות והיא אמרה "ביי חמודה" ויצאתי.

קניתי את כל הדברים וחזרתי והיא ישבה בסלון ושאלה אם מצאתי את כל מה שהיה ברשימה ואמרתי "כן גבירתי" והחזרתי לה את העודף. היא אמרה לי לשים אותו בארנק שלה ואני שוב פתחתי את התיק בזהירות ושמתי את העודף בארנק ואז הלכתי לשטוף את הכוסות מהבוקר ולסדר את מה שקניתי בארון ושמעתי את גבירתי מדברת בטלפון בסלון וניסיתי לנחש אם היא מדברת אם אמא שלי אבל זה לא היה נשמע ככה ואז הרגשתי לא נעים שאני כאילו מקשיבה לשיחות שלה וניסיתי לחשוב על דברים אחרים בשביל לא לשמוע אבל זה היה קשה. לקחתי את הספר של המתכונים ומצאתי את המתכון של העוגה והתחלתי לקרוא אותו סתם ככה כדי להתכונן ולהבין מה צריך לעשות. אחרי כמה דקות שמעתי שגבירתי סגרה את הטלפון והיא באה וראתה אותה ככה ואמרה "את כבר לא יכולה לחכות אה?" ואני אמרתי "זה בסדר שלקחתי את הספר?" והיא אמרה "בטח. אבל את תכיני את העוגה רק מחר" ואני אמרתי "אני יודעת גבירתי רק רציתי לראות" והיא חייכה. היא שאלה אם סידרתי את הדברים בארון ואמרתי לה שכן והיא אמרה "יופי. את יכולה ללכת" ואני לא רציתי ללכת אבל כבר ידעתי שכשהיא אומרת לי אז אני לא צריכה להתווכח ואמרתי "כן גבירתי" ואירגנתי את התיק ולפני שהלכתי היא הזכירה לי שמחר אני אבוא בחמש וחצי ואגיד לאמא שלי לבוא בשמונה ואני שוב התחלתי להתרגש מזה.

כשהגעתי הביתה אמא שלי חיבקה אותי ואמרה שהיא התגעגעה אלי ושאלה איך היה. אמרתי לה שהיה אחלה והיא שאלה מה עשיתי ולא רציתי להתחמק או להתחיל להגיד לה עכשיו שהיא מציקה עם השאלות כדי לא לקלקל את הכל אז אמרתי לה שניקיתי וסידרתי את הבית שם ושקניתי דברים למחר שהיא תבוא וסיפרתי לה גם שבערב ראינו סרט והיא שמחה ואמרה "ממש נהייתן חברות את והיא" וכמעט אמרתי לה "מה פתאום" אבל עצרתי את עצמי ורק חייכתי שתחשוב ככה אולי זה יותר טוב.

אמרתי לה שהיא מוזמנת לשמונה והיא אמרה שהיא כבר יודעת והתפלאתי שגבירתי אמרה לי להגיד לה את זה אם היא כבר דיברה איתה ואמרה לה בעצמה. אמרתי לאמא שלי גם שאני אלך יותר מוקדם להכין הכל ולעזור לה שם והיא אמרה "טוב אז אנחנו ניפגש כבר שם" ושאלה איך אני אגיע ואמרתי שאני לא יודעת אבל זאת לא בעיה למרות שידעתי שזה יום שבת ואין אוטובוסים אבל חשבתי שבטח אני אקח מונית או משהו ואמא שלי אמרה שהיא יכולה להסיע אותי וזה היה לי מוזר לחשוב על זה ואמרתי לה שהיא לא צריכה ככה לנסוע פעמיים הלוך וחזור ושנראה ואני אסתדר.

אחר כך הלכתי קצת לנוח וקראתי עיתון ובצהריים אכלנו יחד ואני נורא התרגשתי ועוד לא נרגעתי מלחשוב על מחר אבל אמא שלי היתה כזאת רגועה כאילו זה הכי רגיל בעולם שהיא סתם מוזמנת לאיזו חברה כי אולי בשבילה זה באמת ככה. אחרי האוכל סבתא שלי באה וישבנו קצת בסלון ודיברנו ואז אמא שלי הלכה לנוח וגם סבתא שלי נרדמה שם בסלון ואני הלכתי לחדר לראות קצת טלויזיה ולחשוב שוב על מחר. בערב חברה שלי התקשרה ושאלה אם אני רוצה לצאת ואמרתי לה שאני עייפה ואין לי כוח והיא אמרה שאני לא אדאג והבחור ההוא לא יהיה וזה רק אני והיא ועוד חברה שהיתה איתנו בתיכון אבל אמרתי לה שאולי בפעם אחרת והיא שאלה אם אולי מחר ואז אמרתי לה שמחר אני ואמא שלי מוזמנות לאיזה מקום ואני לא יכולה אז היא אמרה "טוב אז פעם אחרת" ואני אמרתי לה שלא תכעס עלי והיא אמרה שהיא לא כועסת וזה בסדר ושמחתי שאנחנו שוב ככה חברות והכל בסדר והיא לא נעלבת מזה או משהו ובכלל הרגשתי שהכל מתחיל להיות טוב ורק קיויתי שמחר יהיה בסדר ושיעבור כמו שצריך וגבירתי תהיה שמחה.