ישנתי הרבה ובבוקר קמתי מוקדם וניסיתי לבדוק אם אני מרגישה יותר טוב או שאני חולה וזה היה נראה שאני כבר בריאה ושמחתי וממש עצרתי ככה לבדוק אם כואב לי הראש או אם יש לי סחרחורת או משהו אבל הייתי בסדר. שתיתי קפה וישבתי קצת עם המחשב ואז גבירתי התקשרה ושאלה איך אני מרגישה היום ואמרתי לה שאני כבר מרגישה טוב ואני יכולה לבוא לעבוד והכל בסדר והיא צחקה ואמרה "כל הזמן את חושבת על העבודה?" ולא הבנתי למה זה מצחיק אותה ואמרתי לה שכן ושכל הזמן חשוב לי שהיא תהיה מרוצה ואני אוכל לשרת אותה ושרציתי גם אתמול לסדר פה ולהספיק דברים והיא אמרה "את בטוחה שאת כבר בריאה?" ואמרתי לה "כן גבירתי אני בריאה" והיא אמרה "ואת רוצה לעבוד?" ואמרתי לה "כן גבירתי" ושוב היתה לי ההתרגשות הזאת שתמיד יש לי לפני שהיא אומרת לי מה היא רוצה שאני אעשה ואז היא אמרה "רוצה לבוא למשרד היום לעבוד?" ואני הייתי קצת בהלם מזה כי ממש לא ציפיתי לדבר כזה ושאלתי "למשרד?" והיא אמרה "כן. את זוכרת איפה זה נכון?" ואמרתי לה "כן גבירתי אבל מה אני אעשה שם?" והיא אמרה "אנחנו נמצא מה תעשי אבל אני רוצה אותך קרוב אלי היום זאת בעיה?" וחשבתי על איך אני אפגוש שם בטח אנשים שעבדתי איתם והם מכירים אותי ואיך אני אוכל להיות משרתת של גבירתי שם ליד כולם ולא ידעתי למה בדיוק היא מצפה וניסיתי להגיד לה את זה ויצא לי גימגום כזה והיא אמרה "או שאולי עדיף שפשוט תנוחי בבית עוד יום כי אני לא רוצה ששוב תהיי חולה" והבנתי שהיא לא מסכימה שאני אלך אליה הביתה כמו כל יום ואמרתי לעצמי שאם זה ככה או להישאר בבית כל היום או להיות איתה במשרד אז ברור שאני מעדיפה להיות איתה ואמרתי לה "לא גבירתי אני אבוא אני לא רוצה להיות בבית" והיא שאלה אם אני בטוחה ואמרתי שכן והיא אמרה "יופי אז אני מחכה".
התחלתי להתארגן מהר ואז אמא שלי התקשרה לשאול איך אני מרגישה ואמרתי לה שאני מרגישה יותר טוב והיא שאלה אם אני עובדת היום ואמרתי לה שנראה לי שכן אבל אני עוד לא יודעת והיא אמרה שאולי עדיף שאני אבקש לנוח ולא לעבוד כי אני חולה ודי התעצבנתי מזה ואמרתי לה שאני לא חולה ואני כבר בריאה והיא שאלה שוב אם לא כואב לי הראש ואם אין לי חום ואמרתי לה שהכל בסדר ואני מרגישה אחלה והיא אמרה שאני בכל זאת אבקש לא לעבוד קשה מדי ואמרתי לה "טוב" למרות שברור שאני לא אבקש כזה דבר בחיים ואמרתי לה שאני ממהרת עכשיו והיא אמרה שאני אתלבש חם לפחות.
באמת לבשתי בגדים חמים כי היה קר בחוץ ואפילו קצת גשם ונסעתי למשרד של גבירתי וכל הדרך ממש רעדתי מהתרגשות וחשבתי איך זה יהיה שם ומה יגידו ומה בכלל אני אעשה שם איתה. כשהגעתי לשם ישר עוד במסדרון פגשתי מישהו שעבדתי איתו והוא היה ממש מופתע לראות אותי ושאל מה קורה איתי ואיפה אני ואם באתי לעבוד פה שוב ואמרתי לו שהשתחררתי מהצבא ובאתי ואני עוד לא יודעת אם אני אעבוד ויצא ככה פתאום שכאילו אני באה כי אולי אני אחזור לעבוד שם ולא רציתי שזה יהיה ככה באמת כי הכי טוב לי לעבוד בתור משרתת כמו שאני עכשיו אבל זה היה סיפור טוב שכאילו מסביר את הכל והוא אמר שזה יהיה אחלה אם אני אחזור לעבוד שם ואני חייכתי והלכתי לחדר של גבירתי ודפקתי בדלת ושמעתי אותה אומרה "כן?" והקול הזה ואיך שאני פתחתי את הדלת ככה בזהירות וראיתי אותה יושבת על הכיסא שלה ככה לבושה יפה כמו שהיא תמיד עשה לי צמרמורת והחזיר אותי לזמן שעבדתי שם ונורא התרגשתי מזה אפילו שעכשיו אני כבר ממש משרתת שלה כמו שחלמתי אז. היא ממש שמחה לראות אותי ואמרה לי להיכנס ואני נכנסתי וסגרתי את הדלת ובאתי אליה והיא אמרה לי לשבת ושאלה איך אני מרגישה ואמרה איזה כיף שבאתי והסתכלה עלי ואמרה שאני מסמיקה ואמרתי לה שאני נורא מתרגשת להיות פה והיא שאלה למה וניסיתי להסביר לה אבל אני לא יודעת אם הצלחתי. היא אמרה "איזו חמודה את" ואני חייכתי אליה וכאילו היינו רק שתינו שם ושאלתי אותה מה אני אמורה לעשות שם היום והיא אמרה "נמצא אל תדאגי" ואני שאלתי אם היא רוצה שאני אכין לה קפה והיא אמרה "אל תפחדי אף אחד פה לא יודע וגם לא ידע" ואמרתי לה "כן גבירתי" והיא אמרה "אל תקראי לי גבירתי פה" אבל היא אמרה את זה עם חיוך ואז אמרה "את סומכת עלי נכון?" ואמרתי לה "כן" והיה חסר לי ה"גבירתי" להגיד ואז היא אמרה "יופי. עכשיו כן לכי ותכיני לי קפה את זוכרת איפה המטבח?" ואמרתי לה "כן ברור" וקמתי והלכתי להכין לה את הקפה.
חזרתי אליה ושוב דפקתי בדלת בזהירות ושמעתי אותה אומרת "כן" ונכנסתי ושמתי לה את הקפה על השולחן והיא ליטפה לי קצת את השיער ואמרה לי שאני יפה ואמרתי לה תודה ונראה לי ששוב הסמקתי. היא ביקשה שאני אספר לה שוב מה היה לי אתמול ואני סיפרתי לה והיא אמרה "אני מקווה שזה לא בגלל מה שהיה בבית" וקיבלתי צמרמורת כשהיא אמרה "בית" כאילו זה באמת הבית שגם אני גרה בו ואמרתי לה "לא מה פתאום סתם הייתי חולה" והיא שאלה שוב אם אני כבר בריאה ואמרתי לה שכן. היא הסתכלה על איזה מסמך שם ואז קראה קצת מייל ואז אמרה לי "את זוכרת שסיפרת לי איך היית מתרגשת כשהייתי נותנת לך דברים לעשות ואמרתי "כן" והיא נתנה לי איזה מסמך ואמרה לי שהיא רוצה שאני אצלם אותו ואתן את העותק למישהו שם ואני לקחתי אותו וכששמתי אותו במכונת צילום ממש ראיתי איך היד שלי רועדת ובדקתי איך יצא הצילום ואז הלכתי לתת אותו למי שהייתי צריכה לתת אותו. הוא חייך אלי ושאל אם אני חדשה פה ואמרתי לו שעבדתי פה לפני הצבא ואז הבנתי שזה לא עונה בכלל על מה שהוא שאל והוא שוב שאל אם חזרתי לפה עכשיו ואמרתי לו שאני עוד לא יודעת כמו שאמרתי לבחור ההוא שפגשתי כשנכנסתי.
אחר כך חזרתי לחדר של גבירתי ורוב הזמן סתם ישבתי שם בשקט וניסיתי לא להפריע לה ובצהריים היא לקחה אותי לאכול באיזה בית קפה שיש שם ליד והיינו רק שתינו והיא שוב אמרה לי שאני יפה ואמרתי לה שאני מצטערת על כל מה שהיה שלשום ושאני כל כך רציתי לישון במיטה החדשה שלי והיא צחקה ואמרה "מחר טוב?" ושאלתי למה לא היום והיא אמרה "כי היום את פה" ושאלתי אם אני לא אלך היום אליה אפילו בסוף העבודה פה כשהיא תלך והיא אמרה שהיא עדיין לא יודעת והיא לא רוצה שאני אעבוד קשה אחרי שהייתי חולה אתמול ואמרתי לה שאני כבר בריאה והיא אמרה "בכל זאת עדיף שתנוחי אחרת מחר שוב תהיי חולה" והיא ראתה שאני מאוכזבת ואמרה לי "אל תהיי מאוכזבת כל כך. אנחנו נפגשות כל יום ואת ממש נפלאה וזה לא נורא אם יש לך קצת זמן לנוח וזמן לעצמך" ואמרתי לה שאני אעשה כל מה שהיא מבקשת ואם זה מה שהיא רוצה אז אני אעשה את זה והיא חייכה. המשכנו לאכול ואז אמרתי לה שבדקתי לגבי המתנה שלה ואפילו רציתי ללכת לקנות אתמול אבל בגלל שהייתי חולה לא הספקתי והיא אמרה "זה ממש לא דחוף ואם זה קשה לך מדי אז תעזבי את זה" ואני אמרתי לה שאני לא רוצה לעזוב כי זה חשוב לי לקנות לה את המתנה וגם לראות שאני יכולה לעשות את זה והיא רק הזכירה לי לא להוציא יותר מדי כסף על זה ושאלה שוב אם אני בטוחה שזה בסדר לי ואמרתי לה שכן ורק מהשיחה הזאת הרגשתי הרבה יותר בטוחה בזה.
אחרי האוכל היא אמרה שיש לה ישיבה וביקשה שאני אחכה בחדר שלה ואני ישבתי והסתכלתי על כל התמונות והדברים הקטנים שיש לה על השולחן שם והחלטתי שאני צריכה גם לקנות לה משהו ממני שיהיה לה על השולחן ויזכיר לה אותי וגם יראה לה שאני חושבת עליה וקונה לה דברים חמודים ולא רק משרתת אותה בבית וניסיתי לזכור את כל הדברים שכבר יש לה כדי לחפש משהו מקורי. כשהיא חזרה מהישיבה היא שאלה מה עשיתי בינתיים ואמרתי לה שלא עשיתי כלום והרגשתי רע עם זה שאני סתם מתבטלת כל היום והיא אמרה "את רוצה ללכת הביתה?" ואמרתי לה שאני רוצה לעשות מה שהיא תגיד לי והיא אמרה שעוד מעט היא נכנסת לעוד ישיבה ואני הרי לא באמת עובדת שם וזה לא הוגן ואמרתי לה שלא אכפת לי כי אני המשרתת שלה ואמרתי את זה בשקט שהיא לא תכעס ותחשוב שמישהו ישמע והיא חייכה ואמרה "אז מה את רוצה לעשות לי מסג' ברגליים כאן?" ואמרתי לה "כן" והיא חייכה ואמרה "גם אני רוצה אבל לא פה" ושאלתי אם בכל זאת אני יכולה לחכות לה בבית היום והיא אמרה "לא חמודה רק רציתי לראות אותך היום כי דאגתי לך אבל אני רוצה שתנוחי עוד" ואני שאלתי אותה "אז ללכת עכשיו?" והיא אמרה שהיא תלווה אותי והיא באה ומחוץ למשרד היא חיבקה אותי ואני חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה תודה על איך שהיא דואגת לי והיא אמרה "ברור שאני דואגת לך ילדה" ואני הכנסתי את הראש עוד יותר עמוק לכתף שלה והיא ליטפה את השיער שלי קצת ואז היא אמרה שהיא צריכה לחזור ושאני אלך הביתה לנוח.
בדרך החלטתי שאם אני כבר בחוץ אולי אני אחפש בחנויות מה לקנות לגבירתי למשרד והלכתי לקניון ונכנסתי לכל מיני חנויות של מתנות קטנות כאלה. חיפשתי משהו מקורי שאין לה וראיתי הרבה דברים אבל אף אחד לא נראה לי מספיק מקורי או מיוחד ומתאים וזה היה די מייאש כי מאוד רציתי לקנות לה משהו. בסוף הגעתי לחנות אחת שהיתה דווקא די קרובה לבית שלי ושם ראיתי משהו וישר ידעתי שזה מה שאני רוצה לקנות. זאת היתה בובה קטנה מגבס או משהו של פיה כזאת יפה עם כנפיים והיא ישבה על הברכיים וזה מצא חן בעיני שזה מה שאני אתן לגבירתי גם כי אני נורא אוהבת פיות וגם כי היא ככה יושבת על הברכיים ומסתכלת למעלה והיא עדינה כזאת ופשוטה אבל גם מאוד מיוחדת. קניתי גם כרטיס ברכה ולקח לי זמן לבחור אותו כי כל הכרטיסים בחנות הם או ליום הולדת או ליום נישואין או גיוס או כל מיני דברים רגילים כאלה ואין כרטיסי ברכה שמשרתת נותנת לגבירתה וניסיתי לחשוב מה יהיה הכי מתאים והתלבטתי בין כרטיס רגיל של אהבה שלא הכי מתאים לכרטיס של תודה שהוא גם לא בדיוק מתאים אבל בסוף קניתי אותו והחלטתי לכתוב בתוכו את מה שאני מרגישה ככה שזה יהיה מה שחשוב ולא מה שכתוב עליו מבחוץ.
חזרתי הביתה אחרי הצהריים ואמא שלי היתה כבר בבית והיתה נורא מופתעת לראות אותי ואמרה "חזרת מוקדם היום" ואמרתי לה שלא הייתי בעבודה ואז תפסתי את עצמי וחשבתי שזה סתם מסבך אותי להגיד לה את זה כי היא תשאל איפה הייתי ואיך זה שמיהרתי בבוקר אם לא הלכתי לעבודה והיא באמת שאלה איפה הייתי ואמרתי לה שהסתובבתי בחוץ ושבצהריים רק הלכתי לאכול צהריים עם גבירתי והיא אמרה "אה יפה מצידה" ואמרתי "כן" ואז אמא שלי שוב שאלה איך אני מרגישה ואמרתי לה שאני מרגישה טוב ושכבר אמרתי לה את זה בבוקר והיא אמרה שמותר לשאול שוב כי יכול להיות שבבוקר מרגישים טוב ואחר כך שוב מרגישים לא טוב ואמרתי לה שאני מרגישה טוב וזהו והיא אמרה שהיא שמחה לשמוע ואני הלכתי להתקלח ואחר כך ישבתי וכתבתי את הברכה על הכרטיס שקניתי וזה לקח לי די הרבה זמן עד שהייתי פחות או יותר מרוצה ממה שכתבתי. שמתי את הכרטיס והמתנה בתיק ושמתי גם את כל הניירות שכתבתי עליהם את כל הניסוחים של הברכה שלא יצאו טוב כי לא רציתי לזרוק את זה בבית שאמא שלי לא תמצא את זה. אחר כך החלטתי להמשיך לסדר את הארון בחדר והוצאתי שוב את כל הבגדים על המיטה והתחלתי למיין ולסדר וגם ניקיתי את הארון בפנים וזה לקח לי המון זמן אבל לא היה לי משהו אחר לעשות ובאמת רציתי כבר שהכל יהיה מסודר כמו שתיכננתי ורק בלילה סיימתי והארון שלי היה מסודר ויפה והסתכלתי עליו ככה והחלטתי שאני מעכשיו שומרת עליו מסודר. היו לי שתי שקיות גדולות של בגדים שהחלטתי שאני כבר לא לובשת ולא צריכה ורציתי להגיד לאמא שלי שאלה בגדים שצריך לזרוק או לתת למישהו אבל אמא שלי נרדמה כבר והשארתי את השקיות ככה בצד והסתכלתי שוב על החדר וחוץ מהשקיות הכל היה מסודר ויפה ונורא רציתי שגבירתי תבוא לראות את זה או לפחות להגיד לה בטלפון אבל לא רציתי להתקשר והחלטתי לספר לה מחר וקיויתי שהיא תהיה גאה בי על זה.
לפני 19 שנים. 10 בנובמבר 2005 בשעה 6:55
