בקושי נרדמתי כי כל הזמן חשבתי על מה שגבירתי אמרה לי שאני מענישה את עצמי והיא לא אוהבת את זה וחשבתי על הטעויות שאני עושה דווקא כשאני משתדלת שהכל יצא הכי טוב ובמיוחד שגבירתי היום קנתה לי מיטה שזה מתנה מדהימה שהיא גם יקרה וגם עם כל כך הרבה משמעות ושהיא באמת רוצה שאני אישן שם בבית שלה ואני הרסתי הכל בערב והיא כל כך כעסה שהיא לא היתה יכולה להיות איתי ביחד.
ככה התהפכתי במיטה וחשבתי על זה וניסיתי לחשוב איך אני יכולה להראות לה שאני מצטערת וכמה היא חשובה לי וניסיתי לחשוב איך לפצות אותה. ידעתי שמחר זה היום החופשי שלי וזה עוד יותר עשה אותי עצובה כי עכשיו אני לא אראה אותה יום שלם ועד שהיא תיתן לי לישון במיטה החדשה יקח עוד הרבה זמן בטח ואולי היא בכלל מצטערת שהיא קנתה לי אותה.
בסוף נרדמתי וכשהתעוררתי בבוקר בקושי יכולתי לקום כי העיניים שלי כאילו נדבקו ככה מרוב עייפות אבל הכרחתי את עצמי לקום כי מאז שאני משרתת אני כבר לא אוהבת סתם לישון עד מאוחר אפילו שזה היום החופשי. שתיתי קפה והייתי ממש עייפה כזאת ובקושי יכולתי לזוז ואחר כך גם התחיל לכאוב לי הראש נורא. הרגשתי ממש חולה אבל זה בטח היה רק בגלל שלא נרדמתי ובגלל כל הדברים האלה שרצו לי בראש כל הלילה. ישבתי על המיטה שלי וממש התאמצתי להמשיך לשבת ולא לשכב ולהירדם שוב וחשבתי מה אני אעשה היום כי היו לי שתי תוכניות - אחת היתה לסדר את החדר שלי ממש יסודי כמו שהבטחתי לגבירתי והשניה היתה ללכת לחנות סקס ולברר על המתנה של גבירתי. אבל הרגשתי כל כך לא טוב שלא ידעתי מאיפה בכלל יהיה לי כוח לקום מהמיטה ולעשות משהו.
פתחתי את החלון והסתכלתי החוצה לראות אם יש גשם אפילו שידעתי שזה לא תירוץ וגם אם יהיה גשם אני אצטרך ללכת לחנות הזאת שבכלל לא ידעתי איפה היא. היה קר בחוץ אבל דווקא היו שמיים בהירים ולא נראה כאילו הולך לרדת גשם. הסתכלתי על החדר וניסיתי לפחות לתכנן מה אני אסדר ומה לעשות קודם וככה בניתי את זה בראש ואז קמתי והיתה לי קצת סחרחורת ועמדתי איזה דקה להירגע. ואז התחלתי לסדר את המיטה ואת השולחן ולקחתי את כל הבגדים שהיו על הכיסא ועל המיטה ואפילו סתם על הרצפה לכביסה. אחר כך הבאתי סמרטוט וניקיתי את השולחן ורוקנתי את הפח ועשיתי הכל כאילו בהילוך איטי כי ממש הרגשתי שאני בקושי יכולה לזוז מהכאב ראש ומכל החולשה בגוף. אחרי ששטפתי את הרצפה ממש הרגשתי שאני נופלת והתישבתי בסלון על הספה לחכות שיתיבש וידעתי שיש לי עוד לסדר את הארון ואולי אפילו את המגרות בשולחן אם אני אספיק אבל הרגשתי ממש רע.
אחר כך חזרתי לחדר ופתחתי את הארון והכל באמת היה מבולגן בפנים כי אני תמיד שמה את הבגדים ככה אחד על השני בלי סדר ולפעמים סתם זורקת אותם פנימה ויש לי בפנים גם כל מיני דברים שסתם נמצאים שם שנים ואני לא נוגעת בהם ואז ראיתי את המדף שלי עם כל מיני נרות ובובות וקישוטים ונזכרתי שבכלל לא ניקיתי אותו מאבק והוצאתי הכל על השולחן וניקיתי אחד אחד עם סמרטוט ואחרי זה גם את המדף עצמו ואז השולחן שוב התלכלך וניקיתי גם אותו ואז חזרתי לארון והתחלתי להוציא דברים החוצה על המיטה ואז גבירתי התקשרה ואני התישבתי על המיטה בין כל הבגדים לדבר איתה והלב שלי ממש דפק מהתרגשות. היא שאלה מה שלומי ואמרתי לה שאני מרגישה חרא בגלל אתמול והיא אמרה לי להירגע ושזה יפה שמה שהיא אומרת חשוב לי ונוגע בי אבל היא לא רוצה שאני אתחפר בזה ואני אמרתי לה שאני ממש מצטערת על מה שהיה ושכל כך רציתי להישאר והיא אמרה "אל תדאגי את עוד תבואי ותישארי ואמרתי לך שאני הייתי צריכה קצת את השקט" ואז אמרתי לה "את לא מבינה אני ממש לא מרגישה טוב אני כמעט חולה" והיא היתה מופתעת ושאלה למה אני מתכוונת ואמרתי לה בדיוק שיש לי כאב ראש ואני חלשה כזאת והיא שאלה אם יש לי כאבים אחרים או חום ואמרתי לה שאני לא יודעת אם יש לי חום כי לא מדדתי אבל שזה בטח סתם בגלל שלא ישנתי בלילה הרבה. היא שאלה אם אני נחה ואמרתי לה שאני מסדרת ומנקה את החדר כמו שהיא ביקשה והיא אמרה "את רואה? את שוב מענישה את עצמך בזמן שאת חולה וצריכה לנוח. החדר יכול לחכות" ואני אמרתי לה שזה לא ככה ואני לא ממש חולה וגם לא מענישה את עצמי אלא באמת תכננתי לסדר את החדר היום ואני רק עושה את זה לאט כי אני עייפה אבל זה יוצא טוב והיא אמרה "תעזבי את זה ותנוחי שלא תהיי לי חולה" ואני חשבתי ישר על מחר ושאסור לי להיות ככה חולה מחר אבל כבר כל הבגדים על המיטה וכבר התחלתי וחבל לי להפסיק. היא שאלה אם לקחתי כדור ואם אכלתי ואמרתי לה שלקחתי כדור אחד אבל עוד לא אכלתי והיא אמרה "תעזבי הכל ותקחי לך משהו לאכול ולשתות" ואני אמרתי לה שאין לי תאבון אבל הקול שלה נהיה מודאג ורציני והיא אמרה "את מדאיגה אותי. אני רוצה שעכשיו תלכי למטבח ואני רוצה לשמוע שאת לוקחת לך כוס שתיה ומכינה לך אוכל" ואני קמתי מהמיטה והלכתי למטבח והיא אמרה "שמעת אותי? אני רוצה לשמוע שאת עושה את זה" ואמרתי לה "אני במטבח גבירתי אני לוקחת כוס לשתות" ובאמת לקחתי כוס ושתיתי מים ואחר כך לקחתי אוכל מהמקרר וחיממתי והיא רצתה ממש לשמוע איך אני מוזגת ואיך אני מחממת ואפילו איך אני מתחילה לאכול ואז היא אמרה "תאכלי ותלכי לנוח ואני אתקשר אליך אחר כך" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אל תעשי שטויות אני צריכה אותך בריאה" וכשהיא אמרה את זה ככה נזכרתי איך אני כל הזמן רוצה להרגיש שאני שייכת לה והבנתי שאני באמת לא אחראית ושאני צריכה להתאמץ להבריא היום כמה שיותר מהר וזה הכי חשוב בשביל שמחר אני אהיה מוכנה בשבילה.
אחרי האוכל הלכתי לנסות לנוח ושכבתי במיטה בין כל הבגדים שהוצאתי וכל פעם נרדמתי והיה טלפון שהעיר אותי. פעם זאת היתה חברה שלי ופעם אמא שלי ואחר כך חברה אחרת וכל מיני טלפונים שחיפשו את אמא שלי או שסתם רצו למכור משהו וככה לא יכולתי לישון רצוף ובסוף קמתי ורציתי להחזיר את הבגדים שהוצאתי לארון ואמרתי לעצמי שאני אסדר את הארון ביום אחר וכשהחזרתי את הערמה של החולצות היא נפלה בתוך הארון והכל התפזר והערמה שלידה נפלה החוצה והרגשתי ששום דבר לא הולך לי ושמזל שאני בבית ולא אצל גבירתי ככה והתישבתי על הרצפה והתחלתי לסדר את כל מה שנפל ואז החזרתי לארון אבל לא בצורה מסודרת אלא סתם דחפתי והארון רק נראה יותר מבולגן ממה שהוא היה בהתחלה. היה לי קר והחלטתי לעשות מקלחת חמה וככה גם לברוח מכל הטלפונים שכל הזמן מפריעים והמקלחת באמת עשתה לי הרגשה קצת יותר טובה. כשיצאתי לבשתי בגדים חמים ורציתי לחזור לישון ואז אמא שלי חזרה ונכנסה לחדר שלי להגיד לי שלום וישר אמרה "וואו איזה יופי סידרת פה" ורציתי להגיד לה שגם ניקיתי והכל אבל זה היה נראה לי טיפשי ואז היא אמרה "סידרת גם את הארון?" ואז אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב ודי כעסתי עליה שהיא לא שמה לב לזה בכלל ושהיא לא מעריכה את זה שאני מנקה ומסדרת את החדר גם כשאני ככה והיא ישר באה אלי ושמה יד על המצח שלי ואמרה "מה קרה?" ואמרתי לה שאני כל היום ככה לא מרגישה טוב וסיפרתי לה איך לא הצלחתי לנוח ואיך ניסיתי לסדר ולנקות בכל זאת והיא חיבקה אותי ואמרה "אוי לא היית צריכה לעשות את כל זה כשאת חולה" ואני התחלתי לרעוד ולבכות לא יודעת למה כאילו פתאום הכל השתחרר לי ואמא שלי אמרה שהיא תכין לי כוס תה ושאני אכנס למיטה לנוח.
נכנסתי למיטה וחשבתי שאני חייבת להרגיש יותר טוב ולהיות בריאה עד מחר ולקחתי את הטלפון להסתכל מה השעה ואז ראיתי שהיתה לי שיחה שלא נענתה בזמן שהייתי במקלחת וזאת היתה גבירתי אבל היא לא השאירה הודעה. קצת פחדתי אבל התקשרתי אליה חזרה וכשהיא ענתה ישר שאלתי אם היא עסוקה ואם זה בסדר והיא אמרה שהיא התקשרה קודם ושאלה איפה הייתי ואמרתי לה שהייתי במקלחת ושכחתי לקחת את הטלפון ואז היא שאלה "מה את תמיד לוקחת את הטלפון למקלחת?" ואמרתי לה "כן גבירתי כי אם את תתקשרי באמצע שאני אוכל לענות" ואיך שאמרתי את זה אמא שלי נכנסה לחדר עם התה וישר חשבתי אם היא שמעה שאמרתי "גבירתי" או לא ואמא שלי לא אמרה כלום רק שמה את התה לידי ואמרה "תנוחי" ויצאה וביקשתי ממנה לסגור את הדלת וגבירתי שאלה בטלפון "מי זה שם?" ואמרתי לה שזאת אמא שלי והיא הביאה לי תה וגבירתי אמרה "אה היא בבית?" ואמרתי לה שרק עכשיו היא הגיעה. גבירתי שאלה אם נחתי או שהמשכתי לסדר ולהשתולל ואמרתי לה שניסיתי לנוח אחרי האוכל ולא המשכתי לסדר והיא אמרה "תגידי לי את האמת" ואני הרגשתי איך שוב אני מתחילה לרעוד ואמרתי לה "גבירתי אני תמיד אומרת לך רק את האמת" והיא אמרה "יופי. טוב. אני אתן לך לנוח ולישון" ושאלתי אותה "גבירתי תתקשרי אלי שוב?" והיא אמרה שאולי אבל שהיא מעדיפה שיהיה לי שקט ושאני באמת אישן ואני שוב חשבתי על זה שאני צריכה להיות בריאה בשבילה מחר ובאמת הכי טוב שאני אתרכז בזה.
אחרי כמה דקות אמא שלי באה לשאול אם אני צריכה משהו ואם אכלתי ולקחתי כדור ואמרתי לה שאכלתי והיא שוב התישבה לידי ושמה יד על המצח שלי ואמרה "אין לך חום. כואב לך הראש?" ואמרתי לה שקצת והיא אמרה שהיא תביא לי עוד כדור ואחרי שהיא הביאה לי שתיתי את התה והתחפרתי בתוך השמיכה והעיניים שלי ממש כאבו עד שנרדמתי.
לפני 19 שנים. 8 בנובמבר 2005 בשעה 18:14
