בבוקר חיפשתי בספרים של אמא שלי מתכונים ומצאתי כמה דברים דומים למה שגבירתי ביקשה ואחר כך חיפשתי גם באינטרנט וניסיתי להשוות ולרשום לעצמי את איך שאני אעשה הכל. לא ידעתי גם אם יש בבית של גבירתי את כל מה שצריך בשביל הבישול והחלטתי שאני אבדוק שם קודם ואז אני אלך לקנות מה שחסר. בחוץ היה גשם נורא חזק וחשבתי איך בכלל אני אגיע לשם עכשיו ופתחתי את הארון שלי לחפש מטריה ואז נזכרתי איך גבירתי אתמול אמרה שאני צריכה לסדר פה ולא היתה מרוצה שהחדר שלי ככה מבולגן אפילו שהיא לא פה והחלטתי שמחר ביום החופשי שלי אני אסדר הכל אולי אפילו את כל הבגדים בארון.
חיכיתי שגבירתי תתקשר כי היא אמרה לי לחכות לטלפון שלה ולא ללכת ישר ובינתיים בחרתי לעצמי בגדים ללבוש וגם בגדים להחלפה וזה היה נראה ממש חורף בחוץ אז בחרתי בגדים חמים ומצאתי גם את המטריה שלי מאחורי כל הבגדים בארון. כשגבירתי התקשרה היא שאלה מה שלומי ואם ישנתי טוב ואני אמרתי לה שכן ושאלתי גם אותה ואז היא שאלה אם אני רוצה שהיא תיקח אותי היום כי יש גשם ואמרתי לה שלא והיא שאלה למה ואמרתי לה "כי אני המשרתת שלך ולא את המשרתת שלי" והייתי מאוד מרוצה מהתשובה הזאת אבל היא אמרה שהיא עדיין בבית וגם היום הולכת מאוחר לעבודה והיא רוצה לראות אותי כשאני באה ואמרתי לה שאני יכולה לבוא ממש עכשיו והיא שאלה שוב אם אני בטוחה שאני לא רוצה שהיא תבוא לקחת אותי ואמרתי לה "בבקשה גבירתי תני לי לבוא לבד" והיא אמרה "טוב אני מחכה לך" ואני ישר יצאתי. הלכתי לאוטובוס בגשם ובדרך חשבתי שאולי הייתי פשוט צריכה לקחת מונית כי זה גם יותר מהר ואז ראיתי את האוטובוס בא ורצתי אליו והרגליים שלי נרטבו והרגשתי מסורבלת כזאת כמו שאני תמיד מרגישה בחורף עם כל הבגדים והמטריה.
הגעתי לגבירתי ועדיין הייתי רטובה ולפני שנכנסתי הורדתי את הנעליים כדי לא להרטיב את הרצפה בבית ואז דפקתי בדלת. גבירתי פתחה לי ואמרה "את רטובה לגמרי למה לא רצית שאני אקח אותך?" ואמרתי לה "זה בסדר גבירתי רציתי לבוא לבד" והיא אמרה לי להיכנס כי בטח קר לי ונכנסתי ושמתי את הנעליים שלי ואת המטריה באמבטיה ואז לקחתי סמרטוט רצפה לנגב את כל הכניסה כי טיפטפתי שם מים. ניגבתי את הרצפה שם וגבירתי אמרה לי "עזבי את זה עכשיו בואי איתי" והרגשתי שבאמת זה היה קצת לא במקום כי אולי רציתי להראות לה שאני רואה שליכלכתי את הכניסה ושאני מיד מנקה אבל היא חיכתה לי בבית והיא בטח ממהרת ואני יכולה לנקות גם אחר כך.
היא לקחה אותי לחדר השני של הבית שזה לא החדר שלה ושתמיד הוא היה ריק כזה ורק עם ארון ושולחן כתיבה ועוד כמה דברים והדלת שלו תמיד סגורה והיא אמרה לי "תיכנסי יש לך הפתעה שם" ואני פתחתי את הדלת לאט ונכנסתי והסתכלתי ובחדר שם עמדה מיטה חדשה ושידה קטנה. הסתובבתי לגבירתי ולא ידעתי מה להגיד והיא חייכה ככה וליטפה לי את השיער ואמרה "זה בשבילך חמודה" ואני שאלתי "המיטה?" והיא אמרה "כן כדי שלא תישני בסלון שיהיה לך נוח כשאת ישנה כאן" ואז פתאום הבנתי והסתכלתי שוב על המיטה והכל וזה היה נראה לי כמו חלום ממש מיטה חדשה ויפה ובטח זה עלה לה המון כסף ולא היה לי נעים ואמרתי לה "תודה גבירתי" וכל כך התרגשתי והיא אמרה "שבי עליה תגידי אם היא נוחה" ואני הלכתי וישבתי על המיטה החדשה שלי וכל הגוף שלי היה צמרמורת רק מהמחשבה שעכשיו יש לי פה חדר ומיטה והיא הסתכלה עלי ושאלה "איך ההרגשה?" ואני אמרתי לה "זה מדהים גבירתי אני לא מאמינה שקנית לי מיטה לפה" והיא חייכה ואמרה "זה מגיע לך חמודה" ואמרתי "זה בטח עלה המון" והיא אמרה "את שווה את זה" והלב שלי רצה לעוף החוצה ואני רצתי אליה וירדתי על הרצפה ונישקתי וחיבקתי את הרגליים שלה ואמרתי לה "תודה גבירתי את מדהימה" והיא ליטפה את הראש שלי שהיה עוד רטוב ואמרה "אני צריכה ללכת לעבודה מותק. חיכיתי רק שיביאו אותה הבוקר ורציתי להראות לך אותה באופן אישי" ואני נישקתי אותה שוב ברגליים ואמרתי "תודה גבירתי אני מבטיחה שאני אהיה טובה" והיא צחקה ואמרה "עכשיו יש לך עוד מיטה לשאוב אבק ולסדר" ואני אמרתי "אני אעשה את זה גבירתי" והיא אמרה "טוב חמודה אני צריכה ללכת... תחזירי לי את הרגליים שלי בבקשה" ואני עזבתי את הרגליים שלה אבל עדיין נשארתי על הברכיים והסתכלתי עליה וכל כך הערצתי אותה ואהבתי אותה ואני יודעת שזה טיפשי אבל עוד כמה דקות אחרי שהיא הלכה נשארתי שם על הברכיים וחיבקתי את המיטה החדשה שלי.
אחר כך כשנרגעתי הלכתי לסיים את הנקיון בכניסה ובכל המסדרון שטיפטפתי עליו מים וניגבתי קצת את השיער ואז התחלתי לסדר ולנקות את החדר של גבירתי ואת כל הבית ואז בדקתי מה חסר בבית בשביל הבישול ועשיתי רשימה ואז ראיתי מהחלון שכבר אין גשם והחלטתי ללכת מהר לקניות כדי שיהיה לי זמן לבשל וגם כדי לנצל את זה שלא היה גשם.
סחבתי את הקניות בעצמי אבל הפעם באמת זה לא היה הרבה דברים ובכל זאת כל הזמן דמיינתי את גבירתי פותחת לי את הדלת וצועקת עלי שאני סוחבת לבד את השקיות כל הדרך. כשהגעתי הביתה שמתי את השקיות במטבח ומהר הלכתי לעשות סיבוב בכל הבית ובדקתי שגבירתי לא שם למרות שידעתי שהיא לא שם ואין סיכוי שהיא תהיה שם כי כל הדרך רק חשבתי על איך שהיא צעקה עלי בפעם הקודמת שסחבתי את הקניות ככה.
אחר כך התחלתי לבשל לפי מה שכתבתי לעצמי בפתק ולפי מה שמצאתי בספרים של גבירתי. עשיתי אורז עם גרגירי תירס וצלי בקר עם רוטב פטריות ויין שקניתי במיוחד כי לא רציתי לבזבז את היין שגבירתי שותה. זה היה די קשה לבשל וכל הזמן לא הייתי בטוחה ששמתי מספיק מכל הדברים או שלא שמתי יותר מדי ממשהו ובכלל שאני עושה את הכל כמו שצריך ואיך יצא הטעם ומתי זה מוכן. כל הזמן טעמתי קצת אבל לא רציתי לטעום יותר מדי שלא יצא שבישלתי מעט מדי אורז או שהצורה של הצלי תהרס כי כל הזמן אני חותכת ממנו חתיכות. בסוף כשהכל היה מוכן אני ממש הזעתי והייתי עייפה וחיכיתי שזה קצת יתקרר והחלטתי בינתיים לאכול צהריים אבל לא ממה שהכנתי אלא מהספגטי שעוד יש במקרר. זה כבר ממש היה הסוף שלו ולא רציתי לגמור את הכל אבל אחרי שמזגתי לצלחת שלי ולא מזגתי הרבה ראיתי שמה שנשאר בקערה זה היה ממש קצת וזה היה מעליב אם הייתי משאירה את זה בתור מנה שלמה לגבירתי ואז חשבתי שבגלל שבמילא בישלתי היום ואני מאוד מקווה שזה יצא טוב אולי אני כן יכולה לסיים את הספגטי וכן סיימתי את הכל ואחר כך שטפתי את הקערה וגם את כל הכלים של הבישול ואת הצלחת שלי.
אחר כך שוב הלכתי לחדר השני והסתכלתי על המיטה החדשה שגבירתי קנתה לי וחשבתי כמה זה מדהים מצידה לחשוב על זה ומה זה אומר על איך שהיא מרגישה ועל מה שהיא רוצה שזה גם מה שאני רוצה להרגיש כאן כאילו זה בית שלי וכאילו אני באמת המשרתת שיש לה חדר משלה והיא גרה פה למרות שזה בטח רק משהו שאני מדמיינת וגבירתי לא דיברה על זה אף פעם ואפילו פעם כשאני אמרתי את זה היא היתה בשוק. הסתכלתי גם איך החדר ריק ונקי ומסודר והחלטתי שאפילו אם אני אגור פה ממש אני בחיים לא אגיע למצב שהחדר הזה מבולגן כמו החדר שלי בבית ואני תמיד אשמור אותו מסודר כזה כמו שגבירתי שומרת על הבית שלה וכמו שהיא אוהבת. החלטתי גם שמחר ביום החופשי שלי אני באמת אסדר את החדר שלי בבית ממש יסודי ואעשה אותו נקי ויפה ואני אשמור אותו ככה כי גבירתי לא היתה מרוצה מאיך שהוא נראה וגם אני לא אוהבת שהוא ככה אבל אני פשוט מתעצלת בבית ואין לי כוח להתחיל לסדר אותו וגם אף פעם זה לא נראה לי חשוב כמו עכשיו.
עמדתי שם ככה וחשבתי על הכל ואז גבירתי התקשרה ופתאום דפק לי הלב כי כבר כמה דקות רק עמדתי ולא עשיתי כלום חוץ מלחלום ולהתבטל והרגשתי כאילו היא רואה את זה מרחוק ומתקשרת לצעוק עלי ועניתי לטלפון ממש עם פחד כזה. היא שאלה איך אני מתקדמת עם הבישול ומה שלומי ואמרתי לה שסיימתי לבשל ואני מקווה שיצא טוב והיא שאלה אם לא טעמתי ואמרתי לה שרק קצת באמצע אבל שאני מחכה לה ואז היא שאלה "רגע אז לא אכלת בכלל?" ואני ישר אמרתי לה שכן אכלתי את הספגטי שנשאר והיא שאלה אם אכלתי מספיק או רק קצת ואמרתי לה שסיימתי את הכל ולא ידעתי אם היא תשמח מזה או תכעס עלי אבל היא אמרה שזה טוב ושאני ילדה טובה ואני נורא אוהבת שהיא קוראת לי ילדה ככה. היא אמרה שהיא מאוד מרוצה מאיך שאני מתקדמת ולומדת לבשל ולעשות דברים ואני אמרתי לה תודה על זה שהיא מלמדת אותי ויש לה סבלנות ואמרתי לה שוב תודה ענקית על המיטה שהיא קנתה לי.
אחר כך עוד ניקיתי אבק וסידרתי קצת את הבית וחיכיתי שהיא תחזור מהעבודה ושתגיד לי מה דעתה על האוכל. כשהיא חזרה שמתי את התיק שלה במקום ושאלתי אותה אם היא רוצה קפה והיא אמרה שכן ואז היא באה למטבח ובזמן שאני הכנתי את הקפה שלה היא הסתכלה על הסיר של האורז ועל הבשר בתנור ואפילו לקחה כף וטעמה מהאורז ואמרה שזה נראה מצוין וטעים וכל הכבוד לי ואני נורא שמחתי. היגשתי לה את הקפה ומאפרה והיא התישבה במטבח לשתות ואני ירדתי על הברכיים והורדתי לה את הנעליים והיא הסתכלה עלי ככה מלמעלה וחייכה ואני ליטפתי את הכפות רגליים שלה ככה שיהיה לה נעים ואז נישקתי את הרגליים שלה והיא ליטפה לי את הראש ואת הפנים ואני נישקתי את היד שלה ועצמתי עיניים והרגשתי שאני מנשקת בעצם את היד שקנתה לי את המיטה ואת היד שעובדת בשביל כל הכסף שהיא נותנת לי ומשקיעה בי ואני מנשקת אותה כי אני מודה לה על זה.
ככה נישקתי לה את היד כל הזמן שהיא שתתה את הקפה שלה ואז פתאום היא תפסה לי את השיער ומשכה אותו אחורה ככה והפנים שלי עלו והיא הסתכלה לי ישר לעיניים ואמרה "משרתת" ואני אמרתי "כן גבירתי" ופתאום פחדתי קצת אבל היא חייכה ואז הפחד שלי התחלף בהרגשה כזאת שכשהיא מושכת לי בשיער ככה אני באמת שייכת לה וכשהיא מסתכלת עלי ככה עם העיניים החזקות שלה אני באמת מרגישה שאני מוכנה לעשות כל מה שהיא תגיד לי ואז היא אמרה שוב "משרתת" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "לכי תכיני לי אמבטיה" ואני רצתי להכין את האמבטיה ולמלא אותה במים והבאתי לשם מאפרה וסיגריות ונרות ואז גבירתי באה לשם ערומה ואני בדיוק רציתי לשאול אותה מה היא רוצה לשתות באמבטיה שלה אבל לפני שהספקתי היא אמרה "מה זה? לא הדלקת את הדוד?" ונזכרתי שהיא ביקשה כבר אתמול שאני אדליק דוד ואני הייתי כזאת טיפשה וכאילו בגלל שהייתי כל כך מרוכזת בבישול לא חשבתי על זה שיש עוד דברים לעשות ושנאתי את עצמי ואמרתי לה "אני מצטערת גבירתי שכחתי" וזה נשמע לי כל כך ילדותי כמו תרוץ של ילדה שלא הכינה שיעורים או משהו וראיתי את האכזבה על הפנים שלה והיא כבר היתה ערומה והאמבטיה כבר היתה כמעט מלאה והכל היה שם ואז היא אמרה "תבדקי את המים" ואני בדקתי עם היד את המים ואמרתי לה שהם חמים ונזכרתי שהיתה דווקא שמש בצהריים והיא באה ובדקה בעצמה את המים וזה היה כאילו היא לא סומכת על מה שאני אומרת לה אבל זה הגיע לי שהיא תרגיש ככה ולא תסמוך עלי ותרצה לבדוק לבד. היא אמרה "טוב יש מים הפעם אבל תשימי לב בימים כאלה" ואני אמרתי לה "אני מצטערת גבירתי אני אזכור" והיא אמרה "זה כבר קרה רק אתמול אני לא אוהבת שהראש שלך בעננים ככה" ואני שוב אמרתי סליחה והיא נכנסה לאמבטיה וביקשה סיגריה ונתתי לה והיא אמרה "יכול להיות שבגלל זה לא יהיו לך מים חמים" ואמרתי לה שזה מגיע לי ואני אתקלח במים קרים והיא אמרה "את השתגעת? תדליקי את הדוד עכשיו" ואני הלכתי והדלקתי אותו ואז שאלתי אותה אם היא רוצה לשתות משהו כי אפילו שהרגשתי רע עם מה שעשיתי ידעתי שאני צריכה להמשיך לשרת אותה ולא להתרכז במה שאני מרגישה והיא אמרה "אני לא רוצה כלום. צאי בבקשה" ואני רציתי לבקש שוב סליחה אבל זה נראה לי כמו סתם לדקלם את זה מולה כשהיא כועסת וסתם עמדתי שם והיא שוב אמרה לי "תשאירי אותי לבד כאן" ואני יצאתי וסגרתי את הדלת והלכתי לשטוף את הכוס שלה במטבח.
אחר כך הסתובבתי בבית וחיפשתי מה לסדר והיתה לי כל הזמן הרגשה שיש משהו שצריך לעשות ואני לא מוצאת מה כמו בחלומות שיש לי לפעמים וכמו שעכשיו זה באמת קרה עם הדוד ולא הצלחתי למצוא מה לעשות חוץ מלהזיז שוב כל מיני דברים ימינה ושמאלה כאילו אני מסדרת אותם יותר טוב. כשגבירתי יצאה מהאמבטיה רציתי שוב להגיד לה שאני מצטערת אבל כאילו הייתי משותקת ולא יכולתי לעשות את זה מרוב שהרגשתי שאני לא בסדר. היא התלבשה ואמרה לי לסדר את האוכל שהכנתי במקרר ושאלתי אותה אם היא לא רוצה לטעום והיא אמרה לי "לא" כזה קצר ואני הלכתי לסדר את זה ואחר כך באתי אליה לסלון ורציתי לשאול אם היא רוצה משהו אבל איך שהגעתי היא שאלה "סידרת את האמבטיה?" ואני אמרתי "לא גבירתי" והלכתי מהר לסדר שם הכל. אחר כך שוב חזרתי לסלון ושאלתי אם היא צריכה משהו והיא אמרה לי "אם אני צריכה משהו? אני צריכה שתקשיבי לי טוב עכשיו" ואז היא אמרה לי שבחיים אני לא אעניש את עצמי כמו שרציתי לעשות עם המקלחת הקרה או כמו שאני נותנת לעצמי סטירות לפעמים. היא אמרה לי שזה דבר מגעיל לעשות ושגם כשאני מרגישה שאני לא בסדר וגם אם זה בצדק אין לי שום זכות לעשות דברים כאלה ולהעניש את עצמי. ואז היא חיכתה קצת ואני שתקתי והיא אמרה "אם אני ארצה להעניש אותך אני אדע איך אבל אני אעשה את זה ולא את" וזה היה משפט שצימרר אותי אבל הוא היה נכון ואמרתי לה "את צודקת גבירתי ואני מצטערת על זה" והיא אמרה "כל כך הכעסת אותי עם זה אין לך מושג" ואני שוב אמרתי סליחה וביקשתי שתסלח לי ושתיתן לי לעשות משהו בשבילה בתור פיצוי והיא אמרה "שוב את מחפשת עונשים? על מה דיברנו עכשיו?" ואני אמרתי לה שאני לא מתכוונת לעונש אלא למשהו שיפצה אותה ושיגרום לה להרגיש יותר טוב כי היא מרגישה רע בגללי והיא עושה כל כך הרבה בשבילי ואז היא אמרה "משהו שיגרום לי להרגיש יותר טוב או משהו שיגרום לך להרגיש יותר טוב עם עצמך" וזה היה כל כך נכון כאילו היא ידעה מה אני מרגישה כשאני אפילו לא יודעת את זה ולא היה לי מה להגיד ורק נלחמתי בדמעות שעמדו לי בגרון ואז היא אמרה "אני צריכה להירגע כאן לבד" ושאלתי אותה אם היא רוצה שאני אחכה בחדר שלי והיא הסתכלה עלי רגע להבין למה אני מתכוונת שכאילו לקחתי בעלות על החדר שהיא הכינה לי והיא אמרה "אני לא רוצה שתישני פה הלילה" וזה ממש צבט לי את הלב כי כל כך רציתי לישון על המיטה החדשה שלי והיא אמרה "זה יהיה הכי טוב לשתינו תאמיני לי" ואני עדיין הרגשתי רע אבל נזכרתי איך אני סומכת עליה ואיך תמיד היא באמת יודעת מה טוב גם בשבילי ושאלתי "את רוצה שאני אלך הביתה?" והיא אמרה "כן" ואני הלכתי לקחת את התיק שלי ואז היא קמה ובאה אלי לדלת ועמדה קרוב אלי ואמרה לי "תשמעי אני כעסתי עליך ואני עדיין קצת כועסת אבל אני לא שולחת אותך הביתה כעונש אלא כי אני צריכה את זה" ואני אמרתי "כן גבירתי אני מבינה ואני רוצה להגיד לך שאני כל כך מצטערת על כל זה" והיא אמרה "זה בסדר די" וליטפה אותי בראש ואמרה לי שנדבר מחר ואני הלכתי ובדרך כל הזמן חשבתי על מה שהיה וחשבתי איך היא התאכזבה ממני אבל גם איך היא יודעת מה יהיה טוב בשבילי ושהיא אמרה שהיא צריכה את השקט ושזה לא עונש וכל הזמן אמרתי לעצמי בראש "זה לא עונש זה לא עונש" אבל לא הצלחתי לגמרי להרגיש שזה לא עונש כי יש דברים שאני לא מצליחה לראות בצורה חכמה כמוה.
לפני 19 שנים. 7 בנובמבר 2005 בשעה 7:01
