יום שלישי זה היום החופשי שלי ואני תמיד לא יודעת מה לעשות ביום הזה חוץ מאותה פעם שהלכתי לקנות לגבירתי מתנה וזאת בעצם היתה משימה שהיא נתנה לי אז הרגשתי כאילו אני בצורה מסוימת משרתת אותה. אבל בדרך כלל בימי שלישי אני מחפשת מה לעשות וכשאני לא מוצאת אני משתעממת ושום דבר לא מעניין אותי וקשה לי להתרכז ואני כל הזמן חושבת על גבירתי ומה היא עושה באותו זמן ונורא רוצה להיות איתה ולשרת אותה.
במיוחד אחרי אתמול שהיה יום כל כך מרגש וחזק בשבילי והרגשתי כל כך קרובה אליה ממש כמו בפעם הראשונה ששירתתי אותה ואפילו בפעם הראשונה שנפגשנו בכלל. בבוקר כתבתי ביומן וקצת קראתי באינטרנט ושתיתי קפה בחלון עם השמש כמו שאני אוהבת לפעמים לעשות ואחר כך שוב כתבתי ביומן וסידרתי את החדר ואז שכבתי במיטה ככה על השמיכה וניסיתי לחשוב איך זה יהיה עם אבא שלי כשהוא יבוא לארץ וחשבתי גם איך זה יהיה כשאני לא אלך כל יום לבית של גבירתי ופתאום זה יהיה לי מוזר אחרי שהתרגלתי כי תמיד הייתי אדם שאוהב סדר יום ודברים קבועים ופעם למשל זה היה הטלויזיה בעיקר והייתי ממש יודעת מה יש בכל שעה בכל ערוץ ורואה דברים באופן קבוע ואני חושבת היום שזה בעיקר בגלל שחיפשתי את הסדר יום הקבוע ולא כמו שחשבתי פעם שאני באמת אוהבת לראות את כל הדברים האלה ונהנית מהם. פתאום הבנתי את זה ונורא שמחתי שאני מבינה ככה משהו לגבי עצמי ואני חושבת שגם זה בזכות גבירתי כי היא תמיד יודעת להסביר ולהרגיש אנשים אחרים ואני מנסה ללמוד ממנה את זה למרות שאין לי סיכוי אף פעם להיות כמוה ולהבין מהר כמוה.
בצהריים פתאום טלי התקשרה אלי והיתה נורא שמחה כזאת ושאלה אם אני בבית או בעבודה ואמרתי לה שאני בבית והיא אמרה שהיא חשבה ככה כי היא זוכרת שבימי שלישי אני בבית ואז היא שאלה אם היא יכולה לבוא וישר אמרתי לה שתבוא וממש אחרי כמה דקות היא כבר דפקה בדלת ואני עוד הייתי מבולגנת כזאת עם השיער והבגדים של השינה והיא קפצה עלי עם המדים ואמרה "מזל טוב השתחררתי". חיבקתי אותה וזה היה באמת מדבק איך שהיא היתה שמחה והסתכלתי עליה עם המדים ככה ואמרתי לה "השתחררת?" והיא אמרה שיש לה חופשת שחרור של שבועיים וזה היה היום האחרון שלה בצבא אז בעצם היא כאילו השתחררה כבר אפילו שזה לא רשמי ואפילו שהיא באה עם מדים אבל היא כבר לא צריכה ללכת לצבא יותר ואז היא שוב קפצה עלי וחיבקה אותי ונישקה אותי ואני שמחתי איתה נורא והיא אמרה שדבר ראשון היא רצתה לבוא אלי ולספר לי ולהיות איתי וזה היה ממש מרגש לשמוע את זה ואמרתי לה שאני שמחה שהיא באה והיא אמרה שגם היא.
הלכנו לבית קפה ואכלנו צהריים שם יחד וטלי שתתה יין לבן ואמרתי לה שזה מוזר ככה בצהריים אבל היא אמרה "אני חוגגת אל תפריעי לי" וצחקנו יחד. אחר כך חזרנו לבית שלי וישבנו עוד ודיברנו ואז פתאום גבירתי התקשרה ואני ביקשתי מטלי להיות בשקט לפני שעניתי וטלי שאלה אם אני רוצה שהיא תצא מהחדר ואמרתי לה שלא אבל היא כבר קמה והלכה לסלון ואני עניתי ואמרתי "היי גבירתי" והקול שלי היה שמח כזה וגבירתי שאלה מה אני צוחקת כל כך ואמרתי לה "באה אלי חברה" והיא שאלה מי וסיפרתי לה שטלי אצלי ושהיא באה כי היא יצאה לחופשת שחרור מהצבא והיא שאלה אם אנחנו מהבוקר יחד ואמרתי לה שאכלנו צהריים יחד והיא אמרה שזה נפלא ומשמח ואז היא שאלה אם טלי לידי ואמרתי לה שהיא הלכה לסלון כשהטלפון צילצל וגבירתי אמרה "בגלל זה את מדברת בחופשיות וקוראת לי גבירתי" ואני אמרתי שטלי יודעת על זה שאני משרתת ושאני יכולה גם להגיד את זה לידה וגבירתי אמרה "באמת?" ואמרתי לה שכן ואני זוכרת שסיפרתי לה כבר שטלי יודעת. ואז גבירתי שתקה רגע ואמרה "תקראי לה" ואני קראתי לטלי וטלי באה ואמרתי לגבירתי "היא כאן גבירתי" וחשבתי שהיא רוצה לשמוע שאני קוראת לה גבירתי אבל היא אמרה "אני רוצה לדבר איתה" וזה הפתיע אותי אבל אמרתי "כן גבירתי" וטלי שמעה את זה ואז נתתי לה את הטלפון ואמרתי לה "היא רוצה לדבר איתך" וטלי אמרה "איתי?" והיתה בהלם ואני לא רציתי שגבירתי תחכה ככה הרבה ואמרתי לטלי "נו כבר" והיא לקחה את הטלפון ונהייתה רצינית כזאת ואמרה "שלום".
הן דיברו קצת ואני השתגעתי כי שמעתי רק את הצד של טלי והיא ענתה תשובות קצרות כאלו כמו "תודה" ו"כן" וניסיתי לחשוב על מה גבירתי מדברת איתה ומה היא אומרת מהצד שלה. בסוף טלי נתנה לי בחזרה את הטלפון ואני כבר קצת רעדתי ואמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "אני אשאיר אתכן לבד תהנו וניפגש מחר" ואני שאלתי "את צריכה אותי היום אולי גבירתי" והיא אמרה "לא משרתת מחר" והיא אמרה שהיא צריכה ללכת. רציתי לשאול את טלי על מה הן דיברו אבל חשבתי שאולי אסור לי כי זה כמו שגבירתי מדברת עם חברות שלה ואני לא צריכה לדעת על מה ואפילו שטלי חברה שלי זה היה כאילו שיחה אישית בין שתיהן וזה היה מוזר כי הן לא מכירות ובגלל זה לא שאלתי אותה. אבל טלי ראתה שאני מסתכלת עליה ככה ואמרה "היא נחמדה הגברת שלך" ואני אמרתי "היא מושלמת" וטלי צחקה ואמרה "היא אמרה לי מזל טוב על השיחרור" ושתינו פתאום שתקנו. רציתי לשאול את טלי אם היא הרגישה שגבירתי סמכותית כזאת ומרשימה אבל פחדתי וגם לא היה לי נעים שפתאום הכל נהיה רציני כזה וטלי אמרה לי "די תירגעי לא קרה כלום" ואני התישבתי לידה והיא חיבקה אותי ושאלה למה אני רועדת ואמרתי לה "את לא מבינה בכלל" והיא אמרה "אני כן מבינה די" ונתנה לי נשיקה בלחי ואני רציתי לבכות.
אחר כך דיברנו וסיפרתי לטלי על דברים שאני עושה אצל גבירתי וטלי ניסתה לא להראות שהיא בהלם ואמרה לי שזה מדהים ושאני כל כך מיוחדת ושגבירתי בטח מעריכה את זה נורא ואמרתי לה שכן ואז טלי אמרה "היא אמרה לי להגיד לך שאת מדהימה ולשמור עליך" ואני אמרתי לה "באמת?" והיא אמרה "כן ואת רואה גם אני עושה מה שהיא מבקשת" ושתינו צחקנו ואמרתי לה "אני המשרתת שלה לא את" והיא אמרה "אל תפחדי אני לא גונבת לך אותה" ואני אמרתי "היית מתה" וצחקנו והרגשתי יותר טוב.
אחר כך אמא שלי הגיעה והלכנו להגיד לה שלום והיא היתה מאוד נחמדה ושאלה את טלי מה שלומה וטלי אמרה גם לה שהיא משתחררת ושהיא באה לחגוג איתי ואמא שלי אמרה "איזה יופי" ואז היא שאלה את טלי אם היא יודעת מה היא תעשה אחרי הצבא וחשבתי על כל מה שטלי סיפרה לי פעם שהיא רוצה לנסוע מכאן וזה היה לי עצוב אבל טלי רק אמרה לאמא שלי "אני עוד לא יודעת" ואמא שלי ליטפה אותה בשיער ואמרה "שיהיה לך בהצלחה חמודה" וטלי אמרה תודה ואז חזרנו לחדר וטלי אמרה לי שאמא שלי נחמדה נורא ואני אמרתי לה "אותה את יכולה לקחת אם את רוצה" והיא צחקה ואמרה "מה הבעיה שלך איתה היא אחלה" ואני אמרתי לה שהיא לפעמים נורא מעצבנת ושהיא קנאית וטלי אמרה שזה טבעי שזה יהיה ככה ולא רציתי להתחיל להתווכח על זה ביום שטלי ככה שמחה וחוגגת אז אמרתי "כן אולי" ואז טלי הסתכלה בשעון ואמרה שהיא תלך הביתה ושהיא באה מהצבא ישר אלי ודווקא רציתי שהיא תישאר אבל לא יכולתי להכריח אותה.
היא הלכה ואני ישבתי קצת עם אמא שלי ודיברנו על טלי ואז אמא שלי דיברה גם קצת עלי ושאלה אם אני מאושרת ואם טוב לי ואמרתי לה שכן והיא אמרה שזה הכי חשוב לה ושהיא שמחה שמצאתי משהו שעושה אותי מאושרת ככה ואני אמרתי לה תודה שהיא מבינה ואז היא שאלה מה אני ארצה ללמוד ואמרתי לה שאני עוד לא יודעת והיא אמרה שאני צריכה לחשוב על זה ואמרתי לה טוב למרות שאין לי מושג ואני לא חושבת על זה בכלל כי אני מקדישה את הכל עכשיו לגבירתי ובאמת טוב לי עם זה ככה.
לפני 18 שנים. 7 בדצמבר 2005 בשעה 6:14