לפני 21 שנים. יום שישי, 30 בדצמבר 2005 בשעה 3:50
היא הסיעה אותי הביתה ולפני שיצאתי מהמכונית שלה אמרתי לה שוב תודה על זה שהיא נתנה לי לישון אצלה והיא חייכה ואמרה "תבלי יפה בסוף השבוע" והבטיחה שנדבר בטלפון ואמרתי לה תודה ואז עליתי הביתה. אמא שלי עוד ישנה ואני נכנסתי בשקט לחדר שלי וישבתי עם המחשב והיה לי מוזר שאני שם בלי קפה ובמיוחד רציתי נורא עוגיות או משהו אבל החזקתי את עצמי ממש בכוח ובמקום לאכול הוצאתי את הפתק שלי ורשמתי וחישבתי נקודות של הדיאטה וזה עזר לי לעודד את עצמי ולהבין שחבל שאני אזלול עוגיות למרות שלא אכלתי ארוחת ערב והייתי רעבה. אחר כך אמא שלי התעוררה ואני יצאתי ושתיתי איתה עוד קפה כי הייתי עייפה קצת והיא שאלה אם ישנתי בבית ואמרתי לה שלא והסברתי לה שנרדמתי אצל גבירתי וזה לא היה מתוכנן שאני אישן שם ואמא שלי אמרה "זה בסדר לא היית צריכה לחזור בגשם הזה יותר טוב שהיא נתנה לך לישון אצלה" ושמחתי שאמא שלי מבינה ולא כועסת על זה. אחר כך עזרתי לה עם הכביסה והיא אמרה שאני ממש מתוקה שאני עוזרת ככה ותלינו את הכביסה בחוץ כי היתה קצת שמש ורוח ולא היה גשם אבל לפני הצהריים כשישבתי עם העיתון בסלון ואמא שלי בישלה פתאום היא צעקה לי שיורד גשם ושאני אעזור לה עם הכביסה ורצתי והכנסנו מהר הכל פנימה ורוב הדברים כבר היו כמעט יבשים ורק נרטבו קצת מהגשם שהתחיל וכששמתי הכל בסלון פתאום ראיתי שמהכיס של הג'ינס שלי בולט החוצה נייר והוצאתי אותו וזה היה הפתק שגבירתי כתבה לי אז בבית שלה ושמתי אותו בכיס ושכחתי להוציא. הסתכלתי עליו והוא היה כזה מקומט וקשה וחלק מהדיו נמרח ופתאום נבהלתי שאולי אמא שלי ראתה אותו והלכתי מהר ושמתי אותו במגירה בחדר שלי וניסיתי לא להסמיק כשחזרתי אבל אמא שלי לא אמרה על זה כלום אז אולי היא לא ראתה וגם היה לי נורא חבל ששכחתי להוציא אותו מהכיס ושהוא נהרס ככה כי רציתי לשמור אותו למזכרת וממש כעסתי על עצמי בגלל זה.
בצהריים נסענו לסבתא שלי ובדרך היתה שמש והיה מזג אוויר יפה. סבתא שלי הכינה חמין וזה היה נורא טעים אבל כל הזמן חשבתי כמה זה משמין והורס לי את הדיאטה והשתדלתי לא לאכול הרבה. כשהיינו שם אבא שלי התקשר ושאל מה אני עושה ואיך עבר השבוע ואמרתי לו שהיה שבוע נהדר ונזכרתי בכל מה שהיה ובמיוחד אתמול אצל גבירתי והוא שאל אם זה תורו בשבת ובהתחלה לא הבנתי והוא אמר שבשבוע שעבר הייתי עם אמא והשבת הזאת הוא רוצה כבר לפגוש אותי ושאני אבוא לצהריים אליו ואמרתי לו שאני אבוא והוא שמח ואמר שהחברה שלו בישלה המון דברים טעימים ואמרתי לו שאני בדיאטה והוא שוב צחק ואמר שאני אשכח מהדיאטה ליום אחד ואמרתי לו שאסור לי כי ככה זה תמיד מתחיל שיום אחד שוכחים ומזלזלים ואז הכל נשבר והוא נבהל מהתגובה שלי ואמר שהוא רק צחק וזה בסדר ורציתי לשאול אותו אם יש לו תשובה באיזה יום נלך לגבירתי אבל לא היה לי נוח לדבר על זה שם ליד כולם וניסיתי בכוח להכניס לעצמי לראש לשאול אותו כשאני אהיה אצלו ולא לשכוח את זה ואמרתי את זה לעצמי אולי עשרים פעמים שזה יכנס לי לזיכרון. בסוף כשהלכנו בערב סבתא שלי עוד נתנה לנו קופסה עם המון חמין ואמא שלי אמרה "מה נעשה עם כל זה?" וסבתא שלי אמרה שנאכל כל השבוע ואני אמרתי גם לה שאני בדיאטה ואני לא יכולה כל השבוע לאכול חמין וסבתא שלי אמרה "אבל הכנתי הרבה אין לי מה לעשות עם זה" והרגשתי שזה ממש מסוכן וכל הדיאטה שלי יכולה ליפול רק בגלל שסבתא שלי הכינה יותר מדי אוכל ולאמא שלי לא נעים להגיד לה לא ואחר כך גם לי יהיה לא נעים להשאיר את זה במקרר וחוץ מזה אני יודעת שאני אוהבת את זה ואמרתי לעצמי שאני חייבת להיות חזקה השבוע ולא לאכול הרבה.
בערב דיברתי עם טלי ועם דנה אבל היה גשם ולאף אחת לא היה כוח לצאת מהבית וכל אחת רצתה שיבואו אליה ובסוף סתם נשארנו בבית ולא עשינו כלום וישבתי עם אמא שלי בסלון וראינו טלויזיה ודיברנו ואמרתי לה גם שאני הולכת לאבא מחר והיא לא עשתה פרצוף על זה אבל היא רק אמרה שוב "מה אני אעשה עם כל האוכל הזה?" ולא ידעתי מה להגיד לה כי חשבתי להגיד שזאת בעיה של סבתא שהיא הכינה כל כך הרבה ועכשיו היא מצפה שכולם יגמרו את זה אבל לא היה לי נעים להגיד דבר כזה. אחר כך אמא שלי הלכה לישון ואני עוד קצת הייתי עם המחשב וכתבתי וקראתי עד שהייתי עייפה וכשנכנסתי למיטה היא היתה קרה כזאת ובשביל להתחמם ניסיתי להיזכר בחום של המיטה אצל גבירתי כשנכנסתי אליה אחרי שהיא ישנה שם והזכרונות האלה לא חיממו את המיטה אבל הרגשתי שאני מתחממת מזה והיה לי נעים להתכרבל ככה ולשמוע את הגשם בחוץ.

